אוףף מאיפה להתחיל, כתבתי מגילה ותוך כדי התקשרו אליי והכל נמחק. פוסט פריקה.. בעלי ואני מכירים כבר 3 שנים כמעט, מתוכם נשואים שנתיים, אחרי שבועיים של הכרות שמתי לב שמשהו לא ממש בסדר, הוא שיקר הרבה, היה חסר ביטחון, חסר אותנטיות, דפוס של מרצה כל הזמן, וזה היה לי ממש קשה כי אני פגועה ממערכות יחסים קודמות בקטע של אמון. נפרדתי ממנו כמה פעמים אבל הוא התחנן להזדמנות נוספת וכל פעם הרס אותה מחדש, כשהבנתי שמה שהוא זה על רקע טראומתי, הכלתי אותו יותר ואמרתי: אוקיי אני אעזור לו ואתמוך והוא ישתנה, הקטע זה שהוא תמיד משתנה שבוע שבועיים גג חודש וחוזר חלילה. הוא ממש לא יודע לקבל שום ביקורת באשר היא עד היום, כתוצאה מזה הוא נכנס למגננה, מאשים, מתרץ, גזלייטינג גם במחיר של פגיעה ברגשות שלי וויכוחים אינסופיים, הוא לא יודה רק לאחר מאמצים מרובים שלי שאני דוחקת אותו לפינה, וגם שם יש מצב שהוא עדיין לא יודה בטעותו.. קשה לחיות עם אדם ששם את עצמו בראש סדר העדיפויות גם במחיר של פגיעה בסובבים אותו, איך אחים שלו אמרו לא מזמן? ״אם הוא רוצה משהו, אף אחד לא יצליח לעצור אותו לא משנה במי זה יפגע״ הבנתי שזה סיפור ישן יותר כל הקטע של הריכוז העצמי, יכולה לומר לכן שהוא גבר נדיב ועוזר המון, ברמה של לעשות כלים לדאוג לצרכי הבית, להכין לי לאכול ולשתות, לפעמים אני שונאת את זה כי מרגישה שזה בא מריצוי ואינטרס סמוי, ואני לא מאמינה בו. מרוב שהוא משחק לי על המצפון, לא ישר, לא מודה באמת, שלל תירוצים כל הזמן!! אין לי אמון בו! על פניו הוא נראה שקט, מלאך.. כולם סביבי אומרים לי וואווו זכית, ואני לא רוצה להכפיש את שמו אז אומרת כן הוא נסיך וכו׳ ונקרעת מבפנים, וכשבאה להתלונן ולשתף אנשים לא מבינים מה אני רוצה ודנים אותו לכף זכות ומאשימים אותי. חייבת לציין שאם כל הדברים האלה מפריעים אז תוסיפו לזה הפרעות קשב וריכוז, כל דבר נופל לו מהידיים, נשבר, נשכח.. כל דבר חדש שקונה הוא פשוט הורס. הוא כישלון לאומי, וצריך לקבל על זה מדליה.. זה פשוט בלתי נסבל, יש לו בעיות הבנה קשות, הוא לא מצליח להטמיע שום בקשה שלי, וקורה שאני צריכה להגיד לו מליון פעם שמשהו מפריע לי ותמיד הוא מתנצל.. שונאת שהוא מתנצל, הוא אלוף במילים אפס במעשים, ועלה על שיטת ההתנצלות, לרכך אותי על כל טעות שקורית כל שתי דק, המוח שלו עובד על אוטומט. אין הגדלת ראש, לשים לב לפרטים, אני מרגישה שאני קלינאית תקשורת, בייביסיטר, תקשיבו שאני לא ביקשתי את זה ולא בנויה לזה כי רוב הזמן הוא כמו ילד שצריך לתקן אחריו בעיות שהוא עושה, אני כבר עייפה מזה ולא יודעת אם יש לזה תקנה בכלל.. הוא לא מסביר כלום ברור. מתחיל מהסוף להתחלה ומערבב בין הדברים, לא יודעת למה הוא עושה את זה אבל לוקח לי שעה לנסות להבין מה הוא אמר עד שאני מאבדת את זה. אולי זה ישמע רע אבל אני מרגישה שהתחתנתי עם אדיוט. בלי שכל, מפוצץ בעיות, ובנוסף לכך גם מתגאה כאילו יש לו את כל הכישורים בעולם, (הכי מעצבן) אני אולי מתבטאת בצורה חריפה אבל אני משקפת פה מאה אחוז אמת, וזה צורם.. חשבתי אולי הוא נרקיסיסט אבל גיליתי שהוא לא.. אלא יש לו דפוסי התנהגות נרקיסיסטיים, חושבת שאולי יש לו אוטיזם בתפקוד גבוה. חוסר ההטמעה שלו מייאשת אותי, למרות שיש דיסוננס מסוים, הוא יודע להטמיע יופי יופי הרצאות ושיעורים שהוא שומע ובעניין הדתי ההלכתי הוא זוכר את הדברים הקטנים ביותר של אסור ומותר, איך זה הגיוני שאני מבקשת משהו. וצריכה לחזור עליו אלף פעם, ופעם אחת נתנו לו דבר הלכה ומאז זה חרוט לו במוח.. לוקחת כבר אישית, אין בנינו תקשורת, אין סקס, לא ישנים יחד, נוחר ברמות שכל הבית רועד, לא נמשכת אליו, לא מסוגלת להיות קרובה אליו בקושי, כשאני מנסה הוא מוצא דרך להרוס את האווירה עם תלונות, הערות ביניים מיותרות, והוא פשוט לא נעים משום בחינה, למה לא ייעוץ זוגי? כי אם יש לו אוטיזם? דיסלקציה? בעיות קשב? איך בדיוק יעוץ זוגי יעזור לזה.. יש לו בעיות מסוימות שנראה לי שישארו נצח, ובאמת שאין לי נפש מכילה יותר מדי, יש לי המון כאב ועבודה עם עצמי בלי קשר אליו.. הוא גונב לי את שמחת החיים ואת האנרגיה ואני כל היום בדיכאון, אם לא התינוק שלנו בן 7 חודשים (אמא שלו מאוהבת 🥰) הוא השמחה שלי והכוח, ועכשיו אני בהריון נוסף וכל-כך מתחרטת עליו מצד אחד כי אם אתגרש אצטרך להתמודד עם שני ילדים פיציים לבד ללא עזרה מהמשפחה המרובת ילדים שלי, מה הייתן עושות במקומי? אגב הוא תמיד מבקש סליחות מבטיח להשתנות והכל שקר, זה שורד שבוע וחצי זה הרס את האמון כבר מזמן. לא מאמינה למילה שלו,