לא חשבתי שבחיים אני ארשום דבר כזה או שזה יקרה לי.. אבל זה קרה.. היום בעלי פשוט התפרץ עליי כי הוא לא מצליח לישון בלילה בגלל התינוקת היא בת חודש וחצי - ובוכה בלי הפסקה אני מניחה שזה גזים/עייפות/עצירות אז אני מרגיעה אותה או לפחות מנסה כי אני לא יודעת מה לעשות כל כך, כל הידע שלי מהאינטרנט אני ה״מטפלת״ העיקרית שלה, עושה הכל מהכל ובעלי? אם אני רגע אבקש שיאכיל אותה או שיחליף לה חיתול כי אני רוצה לשירותים/לאכול הוא יעשה לי סצנות. אבל הוא פשוט יצא עליי ירד עליי שהסבל שלי לא משתווה למה שהוא עובר בעבודה ושאני צריכה להגיד תודה ולסתום כי אני יושבת בבית ולא עושה כלום עם הילדה בזמן שהוא עובד הוא לא הפסיק לרדת עליי ש״איך את מעזה בכלל לבקש ממני להיות עם הילדה בזמן שאני עייף״ וזה ממשיך למילים מאוד לא יפות וקשות כמו סתומה מטומטמת מפגרת ראש קטן וכו. ואני? מישהו שאל מה איתי?הוא שאל מה איתי? איך אני? האם אכלתי? האם התקלחתי? לא. אני שקופה. אני אמא שקופה. וכל הרגשות שלי וכל מה שאני מחזיקה בפנים שווה לתחת כי לבעלי לא אכפת מזה ואז אני פשוט מתפרצת עם עצמי בשקט על הכרית.