היוש לכולן פוסט ארוך אני ובעלי 8 שנים ילד נשואים 3 שנים וילדה בת 2 מאז הכניסה להריון היו המון בעיות בעיקר בגלל אמא שלו שניסתה לקחת את כל התשומת לב (לפרט זה יהיה ארוך מדי אבל בואו נגיד שזה נשיקה סטירה איתה) בלידה של הילדה חשבתי שיתנהג בצורה X ונורא התאכזבתי נפגעתי ולקחתי את זה מאוד קשה ואז זה פשוט התדרדר מיום ליום הרבה ריבים על אמא שלו על כל דבר גם היום אנחנו בטיפול זוגי כמה חודשיים כבר יש דברים שעזר נניח לא קיימנו יחסי מים מאז הלידה אז אחרי כמה פגישות זה כן קרה ומאז כלום בעלי עבר ניתוח לפני כמה חודשיים והוא השמין מאז וזה פתאום נורא מפריע לי או שעוא לא מסתפר בזמן וכל מיני בסגנון ובכללי באישיות שלו דברים שלא ראיתי לפני נורא מפריעים לי אני הגעתי למצב שאני מסתכלת עליו ופשוט אומר לעצמי כמה שאני לא אוהבת אותו אולי אפילו קצת מגעיל אותי. וכואב ליייי כואב ליייי להיות במצב הזה אני באה ממשפחה מפורקת הוא גם מהורים גרושים הפחד הכי גדול שלי זה להתגרש אני לא רוצה את זה ומצד שני אני לא רוצה להיות אומללה כל חיי. אני כבר לא רואה טוב בו גם אני רואה שהוא כן משתדל לפעמים. הוא נורא אוהב אותי ואני יודעת את זה אני לא יודעת כבר אם אני לא אוהבת אותו או שפשוט הכעס של שלוש שנים כבר משפיע יותר מדי וגורם לי להרגיש את זה. אני מרגישה פשוט בן אדם שקוף. חשוב לי גם להגיד שאני נורא אמיתית וכנה אולי יותר מדי לפעמים ואת הכל אמרתי לבעלי לא מזמן שיתפתי אותו שאני לא יודעת מבחינת רגש איפה אני עומדת והוא אמר שלמה להחזיק את זה אם אני מאשירה אותו על האש קטנה 🤦🏼‍♀️