אוף בא לי לבכות מרגיש שהעולם רוצה שאמהות פשוט ישבו בבית בשקט. מרגישה ששום דבר לא מותאם לי כאמא, לא מקומות עבודה שהולמות את הכישורים שלי.. אפילו לא התכנון של השכונות הכל עם מדרגות ואני צריכה לעשות סיבובים כמו לא יודעת מה. הרגע הגעתי באיחור של שתי דקות לסניף דואר והוא פשוט לא קיבל אותי.. אחרי שעשיתי שמניות באויר כדי ללכת לדואר. הרכב התקלקל אז הלכתי ברגל ואני מאריכה אותה עוד ועוד כי כל הדרך יש מדרגות. בסוף איחרתי בשתי דקות והוא אומר לי שמחשבים נסגרו בשעת סגירה נו באמת... מתוסכלת נורא וזה לא ילד ראשון פשוט מעצבן כל פעם מחדש לגלות אך פשוט הכי נוח שאני אמא אז שאשב בבית ושהבל יצא ממנו. נמאס לי להיות בבית.... ובא לי לעבוד בעדוה מכובדת גם אם יש לי ילדים קטנים.