אני תמיד אומרת שגיל 2-3 זה גיל ההתבגרות הכי קשה שיש יותר קשה מגיל התבגרות אצל נערים.. וזה מהסיבה שבגיל 2-3 הם באמת באמת לא מבינים מה לא בסדר בזה שהם דורשים והם בטוחים שמותר להם הכל. קודם כל עשית בסדר שהכנת אותה שאחרי האוכל מגיעה מקלחת. מציעה לך ממש לשבת ולדבר איתה על זה בגובה עיניים "נכון לפעמים אנחנו כועסים ומרימים את הקול בלי כוונה? אני מרגישה שהבהלתי אותך כשהרמתי את הקול ואני מצטערת, את יכולה לעזור לי שפעם הבאה לא ארים את הקול כשתקשיבי לאמא? אמא רוצה הכי טוב בשבילך, נכון?" סימני השאלה בכוונה כי זה מכניס אותה להיות חלק מהשיחה.. מקווה שהבנת את הכוונה שלי♡

אני פשוט נותנת לו לפרוק את הבכי לא הולכת לא צועקת פשוט יושבת לידו ואומרת לו שירגע אני פה משתטח צרחות בכי יושבת בשקט ומקשיבה עד שהוא פשוט נרגע בא ומחבק אותי זה ומדבר ועכשיו המצב הרבה יותר טוב זה פשוט לנרמל להם את המציאות ולדובב ולהפשיט סיטואציה אני בדברים כמו מקלחת ציחצוח שיניים מסבירה בהרחבה את החשיבות של הדברים ולא נותנת שום פרס או מחיאות כפיים אחרי כדי שיבין שאלה דברים שגרתיים שחובה ואני לא אוותר לו כי הבריאות שלו חשובה מכל