זה פשוט תקופה כזאת לצערי אין מה לעשות יותר מידי שלי גם הייתה ככה בדיוק רק מזיזה אותה מהגוף שלי לשניה אפילו לא התכוונתי להניח אותה רק להזיז כדי שיהיה יותר נוח כבר הייתה מתחילה לצרוח🤦🏼‍♀לאט לאט הייתי שמה אותה בטרמפולינה עם מוצץ שמה לה את הצעצועים האלה שתלויים על הטרמפולינה והייתי מושיבה אותה מולי ומדברת איתה ומנדנדת את הטרמפולינה והיא הייתה בוכה ובוכה וככה כל פעם כמה דקות עד שהיא לא התחילה להתרגל.בסביבות שלושה וחצי חודשים כבר יכולתי לשים אותה בטרמפולינה וללכת לכמה דקות לשירותים אומנם הייתה יושבת בפתח הכניסה לשירותים שתחכל לראות אותי ולהיות רגועה שלא נטשתי אותה אבל לא הייתה חייבת ידיים רק,זה המון סבלנות ועוד עם הצרחות האלה אבל זה עובר

עם כמה שזה קשוח וקשה לשמוע את הבכי שלהם את צריכה להביא לו תחושה שסבבה את פה ואת תהיי פה תמיד ואם צריך חיבוק או חום ואהבה את תעניקי אבל שיש גבול ומניפולציות לא יעבדו כי אם הוא יחשוב שכל דבר קטן את תרוצי אליו הוא ינצל את זה. הקטנה שלי כבר הרבה יותר גדולה היא בת שבעה חודשים אבל עד היום עושה את הקטעים האלה היא הבינה שכשהיא משתעלת או בוכה בן זוגי רץ אליה כמו משוגע כאילו סוף העולם הגיע והיא מנצלת את זה כל פעם מחדש אנחנו נגיד שמים אותה בטרמפולינה הכל טוב ויפה והולכים רגע לאיזשהו חדר אחר בבית היא מתחילה לעשות צלילים היא מבינה שזה לא עובד מנסה כמו מיני בכי מבינה שזה לא עובד לה היא מנסה להשתעל ואז מבינה שהמניפולציות לא עובדות לה והיא נרגעת ומשחקת לה בסבבה בשקט.וזה לא שמשהו באמת קורה חס וחלילה כן?כל פעם מחדש ניגשים אליה והיא פשוט מחייכת ומתחילה לשחק.לא פעם ולא פעמיים שהיא צורחת ובוכה כאילו משהו קרה את באה אליה בריצה והיא פשוט רואה מישהו מאיתנו ומתחילה לחייך ולגמגם לה ולשחק כאילו כלום לא קרה.נטו כי מחפשת צומי.והינה אתמול היא שוב ניסתה בסוף שיחקה עם עצמה בשקט ונרדמה בטרמפולינה😂