פוסט פריקה יש לי ילד ראשון, בן חמישה חודשים אני בזוגיות רעה. ובאתי מבית עם סיפור מורכב.... בעלי אלים אליי מילולית. יש לי כל כך הרבה דוגמאות שאני לא יודעת מאיפה להתחיל ואיך לסיים וזה אפילו לא קמצוץ קטן לוחש בכוונה לידי - כוסאמא שלה, אני שונא אותה ואז אומר שאני הוזה, הכל בראש שלך, את שומעת קולות. מנגד באותה שיחה אומר לי שמגיע לי שידברו אליי ככה. גזלייטינג ברמות הכי קשות אומר לי שאין לי זכות דיבור כי הוא המפרנס (אני בחופשת לידה) שאני לא עושה כלום ושהוא עושה הכל (מיותר לציין שזו שטות אחת גדולה) כבד לו גם לעבוד וגם "לעזור בבית". כמובן שאין פה עניין של עזרה, זה בית גם שלו וילד גם שלו. את הכל אני יודעת.... עברתי כמה שנים כל כך קשות בחיים שאני פשוט לא מסוגלת יותר. אין לי כוח. ילדתי בלידה מאוד מאוד קשה לפני כמה חודשים עברתי היריון לבד לגמרי כי הוא היה כמעט שנה במילואים מרגישה שאני צל של עצמי, שאני נעלמת ונאלמת אני יודעת שאני חייבת להתגרש אני פשוט כל כך עייפה כלפי חוץ לא אומר שאנחנו נראים הזוג המושלם.. אבל אף אחד לא יודע שאני חווה אלימות מילולית ברמה כמעט יומית... מבטל את כל מה שאני אומרת, משפיל אותי...מוריד מערכי הבסיסי... ממש בכל תחומי החיים.. אומר לי שאני לא נורמטיבית (בגלל הסיפור המשפחתי) שאף אחד לא היה נשאר איתי שאני אדם עצוב (שזה נכון, אבל איך אפשר שלא?) והכל ליד הילד..... מתעצבן לידו והכל... ואני מסתכלת על הטהור הקטן הזה שלי ומרגישה אמא נוראיתתתתת נוראיתתתת פשוט לא נשארו בי כוחות יותר להלחם בחיים האלה למרות הכל סיימתי תואר, אני עובדת בעבודה מסודרת... אני כיבול חזקה. אבל כל כך לא... פשוט בא לי להיעלם ושהכאב הזה ייגמר כבר לא מגיעים לי החיים האלה