אני מותשת שבוע 11 וההריון הזה סיוט מהרגע הראשון, חולשה מטורפת, בחילות, הקאות, סחרחורות… חודשיים לא תפקדתי בכלל ברמה שהייתי במיטה כל הזמן מקיאה וחוזרת למיטה לא אוכלת כלום כלום, מתייבשת, הולכת למוקד לעירוי וככה שוב ושוב כל זה שאנחנו בשיא מעבר דירה לבית שקנינו והיה לנו שיפוצים עניינים ובלאגן והכל נפל על בעלי והוא… לא לוקח את זה טוב הוא יוצא עלי כל הזמן שחודשיים אני לא עוזרת לו ולא באה לבית החדש ולא עושה ולא עובדת בזמן שהוא עובד קשה ואני באמת לא מסוגלת הגוף שלי פשוט בקריסה משבוע שעבר התחלתי להרגיש הרבה יותר טוב וישר נכנסתי לתפקוד ואני מנסה לעשות כמה שיותר אבל הוא כל הזמן כועס עליי שהוא עשה ועושה הכל חשוב לציין שבמקביל היה לי בעיות בעבודה וברגע הראשון שהרגשתי קצת יותר טוב נתתי גם פוש בעבודה כדי שלא יפטרו אותי וגם יש לנו עוד ילד שזקוק לי (ואיתו עשיתי הכל וטיפלתי בו גם שהייתי סמרטוט ולא תפקדתי הייתי לוקחת אותו לגן, עוצרת בצד עם האוטו מקיאה וממשיכה) בקיצור חיפשתי מקום לפרוק מבינה שהכל היה עליו ושאני לא הייתי נוכחת אבל זה לא מבחירה ההריון הזה לא היה מתוכנן!!! וזה היה אשמתו שגמר בפנים על פניו אין בעיה ואנחנו שמחים מאוד על ההריון פשוט הטיימינג… חודשיים אחרי זה היה מושלם אני מיואשת מהמצב ומהחוסר הבנה שלו ואני מעריכה אותו ככ ואומרת לו כמה הוא אלוף שעובד קשה ככה אבל הוא רואה אותי כאילו אני סתם להנהתי שכבתי במיטה בזמן שהוא עבד קשה די אני באמת גמורה מזה נפשית כבר ונמאס לי לריב איתו בלי הפסקה