טוב אני חייבת להבין מה אני עושה, כי אני לא יכולה להמשיך ככה יותר. בעלי ואני עצמאיים הוא עובד יותר פיזי ממני. הבן שלנו בן שנה וחצי נמצא בבית ולא בגן היינו חייבים לחסוך את הכסף של הגן וגם מעוד סיבות. אני נמצאת איתו בבית מהבוקר, אחראית על כל המשימות בבית כביסות, ניקיון, בישולים. הכל מהכל. וסביב הצהריים בערך בחמש אני נוסעת להביא את הבן לבעלי שישמור עליו בעבודה ואז הם חוזרים הביתה (הבן כבר מקולח ויש להם ארוחת ערב) ואני נוסעת לעבוד עד 10-11 בלילה. אני קמה ב6 וחצי בבוקר כשהוא מתעורר ולא הוא. כשאני מבקשת ממנו שיקום גם או שיעזור בבית הוא בתגובה אומר לי שהוא יקרוס שאני לא תומכת בו בתקופה כרגע שיותר קשה בעבודה ושהוא עובד מאוד פיזי ולבד. אני מרגישה שאני קורסת . אין לי כבר סבלנות לילד וכוח לשחק איתו אני מאוד עייפה מרגישה חולשה והכי נורא שאני מרגישה שאין לי שותף לדבר איתו שכל דבר שאני אומרת זה הופך לזה שאני מכבידה , לא תומכת ולא עוזרת לו.