ווידואים מהלב... היום עצוב לי... חג סוכות אני אמורה להיות שמחה ולכאורה יש בריאות ומשפחה ברוך ה', אבל עצוב לי, ההתמודדות לבד עם הילדים בחופש קשה לי מאוד...אני מרגישה שתפקיד האמהות גדול עליי...אני בהיריון, עם ילדה בת 4 וילד בן שנה ו-4, אנחנו גרים ביחידה קטנטונת ושנתיים מחכים לבית שקנינו בעמל רב ומשפצים אותו...בעלי לא נמצא בבית כבר חודשיים-שלושה כי הוא כל ערב אחרי העבודה נוסע לשם לשפץ בעצמו (אין לנו מספיק כסף לאנשי מקצוע אז את רוב הדברים הוא עושה לבד) ואני כל החופש הגדול ועכשיו שוב ימים שלמים עם הילדים, ללא כוחות פיזיים ונפשיים...הגדולה כל הזמן מרימה את הקטן בצורה מסוכנת, מתזזת ומשגעת אותו, ואני לא רוצה מלחמות...היא גם סופר אנרגטית ואני בחודש שישי כבדה מאוד כבר, חלשה מכל התקופה הזאת ..גם יש כל הזמן וויכוחים, היא גם סובלת והיא גם נורא דעתנית, אלוקים! על כל דבר מתווכחת איתי, לא מקבלת את הסמכות שלי... בוכה לה' שיעזור לי...כותבת פה כדי לפרוק ולהתנחם על ידי עוד אמהות שיוכלו להבין אותי בלי לשפוט .."ילדים זה שמחה", אבל לא זוכה להרגיש זאת בתקופה האחרונה לצערי, רוצה להגיד את זה בלב שלם וכרגע קשה לי... מרגישה עול גדול עליי...ולא, אין לי עזרה... אני רוצה להתארגן ולצאת אל מחוץ לבית, כדי להיות איתם בחוץ אבל מרגישה שגם ההתארגנות קשה לי, לארגן תיק, לסנכרן ארוחת צהריים כדי לחסוך כסף, לתזמן את השינה של הקטן...איף בא לי להיות קלילה! התעייפתי מעצמי... זהו תשלחו לי כוחות, אנסה עכשין להתאפס

אני אחרי 2 לידות ויש לי נשירה מפחידה וזה לא נראה טוב בכלל מה אפשר לעשות חברות???

בנות, כמה תמל אתן נותנות לתינוק בן חודש? שלי עכשיו אכל משהו כמו 100 ועדיין בוכה ומראה סימני רעב? לא רוצה להשאיר רעב אבל גם לא רוצה שיסבול בבטן