פוסט פריקה יושבת וחושבת עם עצמי למה זה מגיע לי. אני אקח אתכם 8 שנים אחורה. לפני 8 שנים חוויתי לידה טראומטית מאוד !! לקח לי המון זמן להתרומם אחרי הלידה שכמעט הגעתי למוות אני והילדה שלי ואז לפני 7 שנים בידיוק שהבת שלי הייתה בת שנה גיליתי שבעלי בוגד בי.. ניהל רומן של חצי שנה. חרב עליי עולמי ! לא ידעתי איך אוכל להתאושש מזה. החבר הכי טוב שלי עשה לי כזה דבר. התאוששתי. לקח זמן. שנה וחצי.. אבל התאוששתי. לא רציתי לשמוע על זוגיות ובטח לא על עוד ילדים. אחרי שנה הכרתי קצת פחות הכרתי את הבן זוג שלי. הייה כיף ! ואז הוא התחיל לדבר על ילדים. ניסינו במשך חצי שנה קצת יותר ללא הצלחה . התחלנו לברר מה הבעיה. גילינו שיש אצלו ספירת זרע נמוכה ואני אצטרך לעבור הפרייה חוץ גופית. בום. עוד מכה. לא מספיק זה.. נקלטתי רק בסבב השלישי אחרי תהליך מייגע. היום הוא בן שנתיים ושמונה. ילד מהמם ואח מדהים לבת הגדולה שלי שהיום בת 8. לפני שנה התחלנו לדבר שוב על ילדים . והופס נקלטתי טבעי !!! אמממהההה הריון חוץ רחמי.. התפתח על החצוצרה! בום טראח אני בחדר ניתוח להסרה של החצוצרה יחד עם ההריון. עוד מכה. אחרי חצי שנה של ניסיונות בהפרייה נקלטנו שוב. כולנו מבסוטים.. הכל תקין הכל יפה. וגם זאת בת !!! אחות קטנה לבת שלי ! אני גדלה כבר בשבוע 21.. ואז בום. המכה הגדולה ביותר. מגלים מום לבבי קשה בעוברית שלי ואני צריכה לבצע גרידה. (וזה אחרי המון בדיקות). כי לידות רגילות אני לא יכולה לעבור. בשבוע 21 לכי תתמודדי עם אובדן כזה, ניתוח כזה והתמודדות עם שיחה עם הבת 8 שלי ולהסביר לה שאחות לא תיהיה לה. אני מרוסקת וחושבת לעצמי מה עשיתי בחיים האלה שמגיע לי חיים כאלה?! למה כל המכות האלה באות עליי? מה עשיתי רע ? יושבת ובוכה מתחננת לאלוהים שזאת טעות. שאני חולמת. אבל אני לא. הנה התעוררתי לעוד בוקר קשה שאני צריכה בו לעשות טלפונים ובירורים איך אני מפילה עכשיו. בגיל 36 אחרי כל מה שעברתי. כל מה שבא לי זה להעלם . תודה למי שקראה עד פה.