סיפור הלידה שלי, הריון ראשון 🩷 בתקווה שאולי מישהי חווה את מה שאני עברתי וזה יוכל לעזור לה נתחיל מהסוף- ילדתי בת בריאה ומתוקה בשבוע 38+2 במשקל 2.500. לקראת סוף ההיריון בשבוע 31 התחילו לא מעט דרמות של צירונים ופתיחה 1 ואושפזתי, קיבלתי צלסטון וזריקה להבשלת ריאות. גם הייתי סוכרתית ולקינוח בהערכות משקל חשד להאטה בגדילה iugr, מאוד הפחידו אותי עם מספרים של אחוזונים, בעקבות כל זה הגעתי לביקורת כל יומיים לראות שהכל טוב עם הקטנה בבטן. במוניטורים האחרונים ראו שאין הרבה תנועות ואז הרופאה הציעה שאישאר לזירוז כי ״אין טעם למשוך״. בעקבות זה שלא היו הרבה תנועות החלטתי להישאר וללכת על זה. נכנסתי לחדר לידה בשעה 14:00, התחלנו עם פיטוצין והתחלתי להרגיש צירים שעם הזמן התגברו. מאוד עזר לי להסתובב בחדר ולא לשכב במיטה ככה פחות הרגשתי אותם. גם נשימות מאוד עזרו! בסביבות 18:00 המיילדת בדקה פתיחה והיה 2, היא הציעה פקיעת מים ושאלה אם ארצה את האפידורל עכשיו. התלבטתי והבנתי שעדיף לפני כי אז הפקיעת מים והבדיקות פתיחה לא יכאבו לי. בדיעבד זה התברר כהחלטה נכונה תכף תבינו למה:) לאחר חצי שעה פתאום הרגשתי לחץ מאוד גדול למטה ושהיא יוצאת צעקתי לבעלי שיקרא לה היא חזרה וחשבה שאני היסטרית (מההתחלה אמרה שזה לוקח לרוב שעות בלידה ראשונה ויש מצב שאלד אפילו רק לפנות בוקר), בדקה פתיחה ואמרה ״וואו אני בהלם יש פתיחה מלאה מתחילים לידה״ זה הזמן להגיד שאם אתן רוצות אפידורל לא לחכות לרגע האחרון כדי שתהיה האפשרות לתת לאחר שעה של לחיצות היא יצאה לאוויר העולם מאחלת לכולן לידה קלה, בידיים מלאות ורק נחת👶🏻 עובדת בונוס- סבלתי מצרבות כל יום כל היום והיא יצאה עם הרבה שיער חחח