אני מרגישה אמא נוראית ואני בטוחה שגם כאן יחשבו ככה יש לי ילד בן שנתיים כמעט ילד חכם מדהים אבל בזמן האחרון כל פעם שהוא חוזר מהגן זה הופך להיות לסיוו לא רוצה לשחק לא רוצה לקרוא סיפורים הכל הופך להיות כעס עצבים בכי על כל דבר הכי קטן אני מנסה לשים גבולות לתת לו להוציא את התסכול באמת ורק כשהוא רגוע מסבירה מה לא היה בסדר שום דבר כרגע לא עוזר. הוא ילד סופר אנרגתי ככה שכל חצי שנייה גם קורה משו או מפריע לו משו היום באמבטיה הוא התגרה בי עם מים זרק בלי סוף וצחק לי בפנים הסברתי כמה פעמיים שזה לא בסדר והוצאתי לו את הכוס איתה שיחק שהתכופפי אליו הוא לקח שמפו וזרק את זה עליי ופה לצערי איבדתי את זה .. והברתי לו מכה (לא חזקה אבל עדיין) הוא הסתכל עליי בהלם ועשה פרצוף עצוב מיותר לציין שאני הרגשתי כל כך רע באמת וביקשתמ ממנו סליחה וביקשתי לחבק אותו והוא לא רצה חיבוק ואחרי דקה המשיך להציק כאילו כלום לא קרה הוצאתי אותו מהאמבטיה חיבקתי אותו המון ניסיתי להוריד את ההרגשה הוא שיחק איתי רגיל ודיבר אבל אני הרגשתי נוראית כל כך.. אני יודעת שאומרים שגיל שנתיים מאתגר אבל זה נראלי קצת קיצוני . בגן טוב לו ( הוא שמח ללכת אוהב את כולם) אני כבר חשבתי שאולי אנחנו אשמים שלי ולבעלי היה תקופה לא פשוטה ואולי שמע ריבים וזה בגלל זה אנחנו כבר לא מדברים איתו לידו אני באמת אבודה ומרגישה נוראית