אני חברמנית אוהבת אנשים ובאמת שהכל טוב אבל מה אין לי כוח לארח אצלי לא את אחים הקטנים של בעלי (בני 9 ו-12) לא את ההורים שלו עם האחיות שלו שבסביבות הגיל שלי יותר קל לי.. אבל את כולם ביחד לארח אצלנו אין מצב! והם אחלה באמת.. והם אוהבים אותי ואני אותם אבל פשוט אין לי כוח לאנשים אמאלה אין לי כוח לדבר/לבדר אותם כשהם אצלי וגם להיות עם הבת שלי בת שנה שעוד לא רגילה אליהם ממש וגם לארגן ולהגיש אוכל או כיבוד ואני גם בהיריון בקיצור לא באלי ואין לי כוח באלי להיות בשקט שלי וזהו (וכמובן שהכי סבבה לי חהיות מוקפת במשפחה שלי שיודעת שדואגת לי וגם יודעת מה אני אוהבת ומסתדרת יפה יפה על התינוקת שלי) חמתי דיברה עם בעלי אתמול ושאלה מה שלומנו ושהם מתגעגעים והם יבוא אלינו מחר יעני היום. אוף אין לי כוח למפגש הזה. וגם לא יודעת לארח ולא מה להגיש😣 אף אחד לא יודע שאני מרגישה ככה. help.

מישהי פסיכולוגית שנתן לדבר איתה תודה

בעלי נוחר ממש, בווליום חזק וזה אפילו מעיר לפעמים את הבייבי… עצות/טיפים מה לעשות? 😩

היי אחרי הפלה עם ציטוטק בשבוע 8 לוקחת הפסקה של חודש חודשיים מהטיפולים איך אפשר לשפר את הסיכוי להקלט טבעי?

אם אומרים לי שאני כבר בשלה ללידה איך הם יודעים? לפי מה רואים?

הילדה שמה בפה כנראה יש לה דלקת באצבע מה צריך לשים?