אני עברתי לעיר שלו בת 23 אין לי פה חברים אין לי עבודה לא לימודים כלום כל היום עם הילד בבית או יוצאת איתו וזהו והוא כל היום עם חברים שלו או בעבודה אני זאת שצריכה לסבול מהמשפחה שלו כי לו לא אכפת הוא אצל חברים כל הזמן וקשה לי באמת אין לי כסף להשכיר דירה ואין לי משפחה לעבור עליה אבל אני מתה לעבור הם כל הזמן מעירים לי והוא לא פה בשביל לשמוע או להגן הוא רק אומר לי בטלפון אל תהיי תינוקת ואל תתייחסי אליהם ומנתק וזהו

לדבר איתו ולהגיד לו שקשה לך שנהיה צפוף ושני ילדים גם בשביל הילדים שצריכים חדר חדר משחקים ואתם צריכים פרטיות ואתם זוג נשוי לא חברים

ניסיתי לדבר איתו הוא פשוט לא מוכן כיף לו ככה לחיות הוא לא נמצא הרבה בבית הוא אצל חברים כל הזמן הוא לא עוזר בחשבונות ולא בכלום אז כאילו הוא לא רוצה להתרגל לחיים אחרים אומר לי תנסי לא להתייחס אליהם וזהו אבל הוא לא מבין שזה גם לא קשור אליהם אני אישה עוד רגע 2 ילדים רוצה פרטיות בית משלי קשה לי ככה

דיי כאילו לא מיצינו את העניין הזה שנתיים לגור פה? אין לי כוח אני בדוק אכנס לדיכאון אחרי הלידה המשפחה שלו רק מעירה לי בלי סוף בגללם לא הנקתי הייתי יכולה להתעקש על הנקה והקשבתי להם כמו מפגרת ואז שנתתי תמ״ל שוב אמרו לי שאני לא טובה וכבר שנתיים מעירים לי בגידול של הילד ועכשיו אחרי הלידה הזאת אני רוצה להניק ושוב יהיו להם הערות ובאמת אכנס פה לדיכאון זה לא מצחיק לו לא אכפת הוא לא מגדל את הילדים הוא נמצא רק ביום עבודה ואז חברים אני בקושי רואה אותו רוצה לסיים את הקשר הזה וזהו האם לדעתם בגלל סיבה כזאת זה בסדר?