ויש לי מצפון ומבטיחה שלהבא אתנהג אחרת ושוב נופלת ביחס רע

להבין שההתנהגות לא נובעת מזה שהוא רע רק מצורך מסוים… וכשמבינים את זה יותר קל לשלוט ברגשות לפעמים הילד שלי עייף מאוד ומתנהג בצורה הכי מעצבנת שיש ובמקום פשוט להתעצבן אני מזכירה לעצמי הוא מתנהג ככה כי הוא עייף ואז אני מבינה אותו ובאה שלווה לסיטואציה

אני חושבת שהייתי משתמשת במילים אחרות. הבן השני שלי הוא שובב לא קטן שכל הזמן מחפש אקשן ועכשיו הוא בן שנתיים אז בכלל שישו ושמחו. האחים שלו הרבה יותר ממושמעים. אבל אני מאוד משתדלת לקחת את זה בהומור. לפעמים גם לי קופץ הפיוז כי כמה אפשר, אבל צריך לזכור שבסופו של דבר הוא ילד. הוא לא מתכוון להרע. המזל שלו הוא שהוא ילד שני ואני יודעת להתמודד יותר טוב. אז כמה טיפים אליך. שימי לב, כמעט אף פעם זה לא אפס למאה. תמיד יש איזשהו תהליך. תנסי לחשוב איפה את יכולה לשנות את הכיוון של הרכבת הזו. לפני שזה מגיע לשבירה. גם אצלך וגם אצלו. למשל אם את רואה שהוא נהיה חסר סבלנות, תני לו מוצא. אל תתני לו לחפש בעצמו כי אז הוא יגיע למקומות לא סימפטיים. קחי את הכעס שלו בהומור, עם זאת תזכרי שזה נובע ממקום אמיתי. למה הוא עושה דווקא? הוא מחפש תשומת לב? בואי תראי לו איך מקבלים אותו בצורה חיובית ולא שלילית. הוא ילד את המבוגר. אל תגררי לדרמות שלו. גם אם הוא מתחיל אפשר להפוך את זה למשחק וזה שובר את המתח. לפעמים מוסיקה עוזרת. כל פעם שהאמצעי שלי נכנס לטרפת אני מציעה מוסיקה וזה בשניה משנה את המצברוח והאווירה. אני יודעת שלפעמים זה קשה אבל בואי תשדלי לראות אותו ואת המעלות שלו, ולהבין שאולי הוא צריך טיפול קצת אחר מהאחים שלו. אם תתרגלי ללהק אותו לתפקיד ה״עושה צרות״ בשלב כלשהו הוא יתחיל להאמין שהוא כזה

אולי הוא מרגיש את זה שאת מתייחסת אליו "רע" לעומת אחים שלו, בלי שליטה ולכן הוא ממשיך להתנהג ככה?! אני לא שופטת אותך חלילה מבינה לגמרי ומנסה לחשוב אולי תנסי לשנות את היחס שלך כלפיו והוא ישנה גם את היחס שלו? זה יצריך ממך הרבה יותר סבלנות ועבודה.