חייבת לפרוק .. ילדה בת חצי שנה התקשרתי לבעלי לפני כמה ימים בשעות צהריים והתלוננתי בצורה הכי הגיונית שיש (לדעתי) . הוא שאל מה קורה אם הכל בסדר אז אמרתי לו שלא שהילדה נודניקית שאני עייפה שהיא לא נרדמת ורק צורחת ואין לי כוח אני תשושה .. הוא ענה לי בחוסר רגישות מוחלט ״את אמא שלה תנסי להתמודד״ ואני קיבלתי עצבים ממש ניתקתי לו בפנים ולא עניתי לו .. הוא בא הביתה ויצא ממני שד כל השכנים שמעו את הצרחות שלי עליו למרות שהסברתי לו שלא מגיבים ככה הוא עדיין הצדיק את עצמו אפוד שכבר יצאתי מדעתי בכיתי צרחתי והשתוללתי ממש פרקתי זעם . בימים האחרונים אני כאילו בסוג של דאון אף אחד לא מבין אותי , הגוף ישתנה אני לא מצליחה לחזור לעצמי מבחינת תזונה והחיים ישתנו , בכל שחוזר מהעבודה ורוצה להיות על המחשב כדי לפתח את עצמו ובקיצור הנפש שלי כנראה ממש פגוע .. אני מוצאת את עצמי אוכלת המון בקטע רגשי וזה לא מתאים לי קשה לי ולא ממקום מתמסכן שהחיים שלי והגוף שלי פשוט ישתנו מקצה לקצה ובעלי איפשהו לא רגיש כלפי זה הוא לא מבין אותי כנראה וזה יוצר בנינו הרבה הרבה ריבים וויכוחים .. מרגישה שאני יורדת מטה מטה
אמהותאמהות
💬4 תגובות

תגובות (4)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי1 בנובמבר 2024 בשעה 19:20
היי חיבוק מה עם לשלוח למסגרת את הקטנה? עבדת לפני? מתכוונת לחזור?
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי1 בנובמבר 2024 בשעה 20:01
אמאלה אני כלכך מזדהה איתך באמת.בדיוק אתמול גם כן הקטנה הייתה נודניקית בטרוף (תכף בת שבעה חודשים)לא הפסיקה לבכות ולצרוח ואני חולה ולא מרגישה טוב וגם ככה כל הזמן רק אני מטפלת בה אף אחד לא עוזר לי איתה.והייתי פשוט גמורה ועצבנית ואז גם בפורטי עיצבנו אותי עוד יותר והייתי חסרת מצב רוח וזרקתי באוויר דיי אין לי כוח כבר מתי היא תפסיק להיות נודניקית למה היא עושה לי דווקא.הבן זוג שלי החליט שיש לו זכות להגיב לי ואמר לי את אמא שלה היא צריכה אותך אל תדברי ככה היא כולה תינוקת היא לא יודעת לעשות דווקא,תפסיקי להתנהג ככה ולהגיב ככה זה לא בסדר את צריכה לשנות את הגישה שלך כי היא האוצר שלנו וכל מיני כאלה. עכשיו דוגרי?הוא צודק כן היא באמת האוצר שלנו,אבל בפועל אמרתי לו תקשיב אתה צודק היא האוצר שלנו אבל גם אני בן אדם,כואב לי קשה לי היא לא מפסיקה לבכות ותאמין לי היא אומנם תינוקת אבל היא לפעמים יודעת טוב מאוד מה היא עושה.הוא בהתחלה בא להמשיך להתווכח איתי אמרתי לו טוב אני לא יכולה לדבר אני באמצע להרדים אותה ביי.וניתקתי את השיחה.אחרי איזה שעתיים שלוש הוא חוזר הביתה אני עדיין באמצע הרדמה של הקטנה הוא בא מחבק אותי מנשק אותי ואומר לי שהוא מצטער שהוא לא אומר לי מספיק כמה שהוא אוהב אותי וכמה שהוא מעריך אותי על כל מה שאני עושה. ולמה אני אומרת לך את זה?כי אפשר להתעצבן אפשר לצרוח אפשר להשתולל זה בהחלט מוציא את כל התסכול שרק אפשר,אבל למי זה בתכלס מועיל?התינוקת תתעורר אם לא כבר התעוררה ותתחיל שוב פעם לבכות,את שוב פעם תהיי חסרת אנרגיות ותשושה פיזית ונפשית וגם הוא יהיה עצבני.אווירה מחורבנת לגמרי.במקום זה תנסי לדבר איתו תגידי לו שסבבה שאת אמא שלה ואת צריכה להתמודד איתה ואת עושה את זה את עושה כל מה שאת רק יכולה אבל זה שאת אמא שלה לא הופך אותך לרובוט,גם לך קשה גם את בוכה גם לך כואב.הוא צריך לזכור שעם כמה שאת עודה עבודה מדהימה זאת עבודה שהיא שוחקת.להיות אמא זה לא קל בכלל ובמקום לקבל הערות על זה את צריכה שהוא ינסה להקשיב לך ולנסות לעודד אותך או אפילו סתם לתת לך לפרוק את כל התסכול אפילו לא חייב לעשות עם זה משהו,העיקר שתוכלי לדבר עם מישהו על כמה שקשה לך.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי1 בנובמבר 2024 בשעה 20:43
אני ממש מבינה אותך, גם לי זה היה ככה אחרי הלידה הראשונה. השנה הכי קשה בזוגיות שלנו. תלמדי לקחת זמן לעצמך, תצאי, תשתחררי מהבית, מהתינוקת, תעשי דברים שעושים לך ולנפש שלך טוב, זה משתפר. וכמובן תנהלי איתו שיחה, תיאום ציפיות.
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי4 בנובמבר 2024 בשעה 21:57
היי, אני פה רק כדי להגיד לך שאת לא לבד מלא נשים עברו ועוברות את המשבר שאת מדברת עליו תנסי להזכר ברגעים האלה כשקשה שלא כל החיים יראו ככה היא תגדל, והגוף עוד ישתנה הרבה פעמים, לכאן או לכאן ולאט לאט בלי שתשימי לב השגרה שלך תשתנה ותחזרי לעצמך רק עוד קצת זה עובר מהר, תאמיני לי עוד תתגעגעי גם לימים הקשים כשהיא הייתה קטנה ואת באמת באמת לא לבד ❤️

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך