סליחה מראש על החפירה. חייבת לפרוק. כמה אפשר לריב? למה הכל עליי? אין לי כוחות כבר לריבים עם בעלי. הפעם זה ממש התדרדר. כל פעם שאנחנו רבים אני באה להשלים ורוצה לדבר על הדברים כדי שזה לא יחזור על עצמו אבל בעלי רק מתעצבן מזה שאני מזכירה שוב את נושא הריב וזה גורר ריב חדש. בתחילת השבוע התינוקת הייתה חולה והייתי איתה כל היום והיה יום סופר קשה שהיא לא ישנה והייתה בכיינית ממש, כשהוא חזר מהעבודה ביקשתי שעה לשים ראש. הוא חזר איתה אחרי רבע שעה ובגלל שכמעט נרדמתי לא התייחסתי והוא התחיל לצאת עליי שמה אני עייפה, הייתי כל היום בבית ושאני האישה הכי בכיינית בעולם ולא עשיתי עבודה פיזית, כולה הייתי עם התינוקת ואיך אחרים מסתדרים ולמה אני מתבכיינת. וכו וכו. אחרי שהשלמנו (שוב מיוזמתי) ביום למחרת הייתה לי המון עבודה והוא היה עם התינוקת מהרגע שחזרה מהמשפחתון וגם קילח אותה. רשמתי לו שיש לה פיג׳מה נקיה במייבש והוא רשם לי הודעה מזלזלת של ״אני ממש לא מתכוון לחפש ואם את רוצה תחליפי לה בגדים כשתחזרי״ אמרתי אוקיי בטח היא עושה לו בלאגן והבלגתי. מהרגע שחזרתי הביתה לא הספקתי להתקלח וכבר הילדה אצלי. מבחינתו הוא אב השנה ועשה מעל ומעבר. היא התעוררה באמצע הלילה ולקח לה הרבה זמן להרדם כולל נסיונות על הידיים ואמרתי לו שכבר כואב לי הגב ואולי הוא ירגיע אותה והוא ענה לי ״אל תכניסי אותי לזה עכשיו״ משם זה התדרדר לריב רציני. הוא התחיל להרים את הקול בזמן שהתינוקת בידיים שלי מנסה להירגע ולהירדם. הוא אמר שאני חרא של אמא ושאם לא התינוקת הוא היה זורק אותי כבר מזמן. אמר שאני אישה מסריחה (אני הכי לא. הכל סביבי הכי נקי ומתוקתק ואני זאת שתמיד מנקה את הבית ולא מבקשת ממנו בכלל עזרה. הוא לפעמים מנקה ובטוח שבזכותו הבית מבריק) אני גם לא חסכתי ממנו אבל באמת נשבר לי כבר. שלחתי לו טופס גירושים שמילאתי ורק צריכה שיחתום. לא יודעת לאן זה הולך מכאן. נמאס לי מחוסר הכבוד, הזלזול ובעיקר שהכל ליד התינוקת. היא עוד לא מבינה אבל מה יהיה בהמשך? לא יכולה להסתכל עליו בכלל כרגע. יש מצב גם שאני בהריון כי ניסינו לפני שבועיים כשעוד היינו בטוב.