כן כל פעם מחדש.הוא מציע שנצא לבד או שנצא עם חברים כדי שאני אשתחרר טיפה ואצא מהבית כי אני כבר שנה וחצי כמעט בכלל לא יוצאת מהבית ולפעמים באלי בלי לחשוב פעמיים להגיד כן ואז מתחילים הרגשות אשם כלפי הקטנה וגם כלפי אמא שלו(של בן זוגי)כי היא זאת ששומרת עליה תמיד ויש לה פריצות דיסק והקטנה לא כזאת קטנה 8.200 קילו ונרדמת רק בקפיצות על כדור פיזיו והיא דורשת המון המון אנרגיות שהיא לא כלכך יכולה לספק לה ובטח שלא יכולה להרדים אותה אז תמיד זה גם ניסיונות לגרום לקטנה לישון איך שאנחנו רוצים כדי שהיא עוד איכשהו תתנהג בסדר עם סבתא כי אחרת אנחנו בבעיה אין מי שירדים אותה..

אני לא יודעת מה איתכם אני שבוע אחרי הלידה הרגשתי שאני פשוט נכנסת לדיכאון ופשוט השארתי אותה בבית(אני אצל ההורים שלי) שאבתי לה 3 בקבוקים ופשוט נסענו ואז בדרך נזכרנו שיש לי עוד יום יומולדת אז כבר יצאנו לחגוג וזה היה הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי