משתמשת פורטי29 באוקטובר 2024 בשעה 19:35
פריקה
ובכל זאת אודה לתובנות
אני בהריון שהגיע אחרי הרבה סבל.
יש לי בבית שלושה. הקטן בן 6.
התחלתי חודש חמישי כבר. לא רואים כלום.
קורה לי משהו מוזר.
סיפרתי רק להורים ולבוס. אף אחד לא יודע. בעבודה אף אחת לא שמה לב.
ואני מרגישה שלא בא לי לספר. אני יודעת שכולם ישמחו ויתרגשו. כי לכולם היה ברור שלא אלד עוד. גם בגלל הגיל וגם כי זה טיפולים קשים והמון תופעות לוואי.
למה לא בא לי לספר? למה זה לא בוער בי?
לא מצליחה גם לדמיין אותי עוברת לידה. וגם לא עם תינוק פתאום. לילות לבנים וכו.
כל הודעה שאני קוראת כאן על הנקה, עצירות, תינוק מנוזל, הכל נראה לי כל כך רחוק ממני ולא גורם לי להתרגש. גורם לי לדאוג. ולא רואה אותי שמה בשום מעון או מטפלת. ואני עם קריירה, משרה טובה, משכורת גבוהה, איזה תסכול.
מנסה להבין למה איבדתי אמון בעצמי? למה אני כל כך פוחדת פתאום.
מדאיג אותי ההרגשה המוזרה הזאת.
לא יודעת להסביר לעצמי אפילו.
הריון ולידה
💬6 תגובות
