אני יודעת שאף אחת לא יכולה להגיד לי מה נכון לעשות אבל חייבת לפרוק מה שאני לא יכולה לספר למשפחה או לחברות, היינו בזוגיות on and off 5 שנים, עם אלימות וקללות וחוסר כבוד משווע כלפיי. הריון, בלי חתונה, דיכאון אחרי לידה, דיכאון בהריון, ניתוח קיסרי. מגדלת את הילד לבד אצל ההורים, אחרי 10 חודשים מחליטים לגור יחד, שוב ריבים וקללות, חוזרת להורים, חוזרת אליו, מרגישה חסרת אונים בלעדיו, הכסף משחק פה הרבה. אין תמיכה כלכלית מההורים, אני לא יכולה לעבוד משרה מלאה, הוא מרוויח יפה מאד ואחרי שאזרתי אומץ ועזבתי, גרתי לבד עם הילד ואיכשהו הסתדרתי אבל ממש בצמצום, שוב הפעיל עליי לחץ, להיות משפחה, קנה מתנות, החמיא הראה סבלנות גם כשלא הייתי בסדר, גם כשאני קיללתי ואיבדתי את זה. ממש לחץ עליי להכנס איתו לדירה, עברנו שוב, אני לא מאושרת איתו, נגעלת מהגוף שלו, לא מסוגלת להיות איתו באינטימיות. הילד מאושר איתנו אבל אני לא מאושרת בכלל. כשהייתי לבד עם הילד הייתי בדיכאון אבל היה לי פחות לחץ. עכשיו לא יודעת מה עובר עליי מבחינה נפשית אבל לחץ בלתי פוסק רק מלשמוע את הקול שלו, מהנאומים שלו, רוצה יחס כל הזמן, רוצה מגע אבל אני נגעלת. לא יודעת איך לעשות את זה שוב, לקום וללכת, לעבור דירה, שוב פעם הקרקע של הילד לא תהיה יציבה. מאמי שמה את עצמי שאני גרמתי לזה. נתתי לו פתח לחיים שלי שוב ובגלל זה הכל קרה, חוסר תמיכה מהמשפחה, חוסר חברות שיהיו שם בשבילי ויחזקו. הייתי חלשה ונפלתי, מרגישה שזה הגורל שלי כבר פשוט להיות איתו ולסבול. שונאת אותו ושונאת את החיים שלי.