זקוקה לעצה טובה מאז הלידה מרגיש לי שאני ובעלי הפכנו מזוג חזק וחברים הכי טובים לסתם שותפים שמגדלים את הילד ביחד כל יום שעובר וזה רק מתגבר אצלי החוסר סבלנות כלפיו, כל דבר שהוא עושה מתחיל להוציא אותי מדעתי וזה לא שהוא עושה משהו ברומו של.. פשוט אותי זה מעצבן בטירוף גם בהתנהלות עם הילד וגם בהתנהלות בבית אין לי כוח לא לשמוע, לא לדבר, לא כלום כל החיים סובבים סביב הילד וזה מצד אחד כואב לי שזה ככה מצד שני אין לי כבר כוחות לשטויות שלו לא מקבלת ממנו שום מחווה יפה לא מילים יפות לא יוצאים יותר וכמעט שאין לנו כבר חיי חברה וזה בעיקר באשמתו ומרגיש לי שלאחרונה גם לו די נמאס ממני (עונה לי בצורה יבשה..חסר סבלנות..) אין לנו כבר כוח אחד לשני אנחנו לא הזוג שהיינו והחברים שהיינו מאז הלידה אני אפילו לא רוצה לפתוח איתו את הנושא כי זה נגרר לריב בכייני כזה ואין לי עצבים לזה מישהי שעברה את זה גם? עצות?