פריקה.. שמעו אין לי כסף אין לי מאיפה להביא אני חודש 7 והייתי בחנויות היום של תינוקות וחיפשתי עגלה בא לי לבכות.. אני כל חודש מקבלת מביטוח לאןמי קצבה מסכנה של 1800 שקל ורק על זה אני חיה.. המשפחה שלי לא יכולה לעזור לי כלכלית.. אף אחד מהם. גם המשפחה של הבן זוג שלי ז״ל לא אוהבים אותי ולא בקשר איתי אפילו והם אמרו לי שהם לא רוצים להכיר את התינוקת עוד שהוא היה בחיים וגילינו על ההריון הם לא רצו.. אני אבודה.. כל החדר שקניתי לה לא הגיע לסכום של העגלה או העגלות בשוק! הכל יקר. אין לי רישיון אפילו אז אדרבה אצטרך את העגלה. ולא תגידו שאני מחפשת את הביוקר.. אני באמת חוסכת מחפשת ביד 2 כל דבר שאפשר לצמצם ואפשר לחסוך אני חוסכת ולא בזבזתי שקל אחד על עצמי בגלל ההבנה הזאת שאני הולכת להיות אמא ושיש דברים שיותר חשובים לעבוד לא עבדתי לפני ההריון כי אני צעירה מאוד וגם אבא של התינוקת נפל בעזה.. המדינה לא עוזרת, עוס לא פונה אליי ופניתי מס׳ פעמים. אני נשארתי בלי אף אחד. פשוט לבד.. איזה בושות. אפילו את המצב הנפשי שלי שמתי בצד ואני מחפשת עבודות בכל רגע ואף אחד לא מקבל אותי. אני עושה הכל ולא מוצאת אני כן מבינה למה אבל מבאס אותי. גם בן זוג שלי ז״ל גם הכלכלה גם זה שאין לי טיפול ריגשי כלשהו או עוסית או עזרה מהמדינה אני במצוקה באיזה עולם זה הגיוני 1800 שקל לאם יחידנית שלא מקבלים אותה לשום מקום.. ואני גם מוכנה לעבוד כפול ומשולש ויש לי מוסר עבודה.. ועדיין לאף אחד לא אכפת באסה על החוסר רגישות הזה ואני הכי לא עצלנית..