שבת שלום לכולן אני חייבת לפרוק כי אני מרגישה או שאני על סף שגעון או שאני מאבדת כל צלם אנוש מותשת נפשית . ילד בן 5 גומר אותי ממוטט אותי בחיים לא חשבתי שאוכל להגיד עליו דברים קשים לצד אהבה/ דאגה / חולשה שלא נגמרת עקשן ברמות קשות( הוא על הרצף בתפקוד גבוהה ) לא חושבת שזה רק הקשיים של הלקות הוא מדבר מתקשר כמו ילד רגיל אבל עושה לי את המוווות . תבינו עם אחרים ( חמתי אמא סבא כאלה) זה לא קורה מה שקורה אצלי בבית . עכשיו עזבו שזה גורם לי ולבעלי לריבים קשים בעקבות תסכולים של שתינו מולו . אני מוצאת את עצמי צורחת עליו כמו פסיכית, משתגעת עליווווווווו עוד שניה השכנים נראלי מזמינים לי את הרווחה , לצד זה יש המון כיף והמון חום ואהבה שלא תבינו אנחנו מכורים אליווווו ואנחנו מדברים איתו הרבה וגם אחרי כל משהו דרמטי אני מדברת איתו אני באמת משתדלת להעניק לו את הנשמה שלייי. הוא בגן תקשורת עם מנתחת התנהגות עם מטפלת רגשית הוא באמת מקבל כלים , מה שכן בגן כל זה לא קורה , לרוב זה בבית. אז כן הוא ילד יחיד ויש פינוק ידוע לי ויש את הקשיים שלו אבל אני מרגישה שזה הורג אותי המצפון של איך שהתנהגתי אליו בצורה אגרסיבית זה גומר אותי ואוכל אותי אבל אני באמת אמא סבלנית ומתחילת ההריון שברור לי שההורמונים בשמיים אני מוצאת את עצמי מאבדת את זה איתו בצורה קיצונית. מרגישה אמא חרא והריבים שזה גורם לי עם בעלי עוד יותר גורם לרע באופן כללי. יש פה אמהות שמבינות על מה אני מתכוונת שאתן מאבדות שליטה ?! זה משפיע עלייי קשות😪