חייבת לפרוק😿 אני בת 18 בהריון גרה עם אמא שלי.. אנחנו כרגע במיון לא בגללי, היא מתמודדת נפש.. היא אישה טובה מאוד אמא מהממת! אבל כבר כמה חודשים אנחנו ברוטינות היא כל כך רוצה אשפוז, שיעזרו לה שיראו אותה.. היא היום חטפה התקף מטורף של בכי ללא שליטה חרדה ניסתה לפגוע בעצמה.. ואני הייתי עדה לזה הכאב שהיה לה בעיניים השבר שהלב שלה הקרין.. אני נבהלתי ובכיתי ברמות אבל שמתי את בזה בצד והייתי לצידה והתקשרתי ישר למדא ולקחו אותה לבית חולים.. לא רוצים לקבל אותה בבית חולים הפסיכאטרי בעיר מגורים שלנו כי אמרו לה שזה יעשה לה יותר נזק מטוב.. היא יודעת את זה אבל הרשימות המתנה בכל מקום ארוכות וזעוותיות היא כבר במצב גרוע מאוד אין מי שרואה אותה מקשיב לה. אני אובדת עצות כבר מה עושים? אני חסרת אונים, כל פעם אנחנו חוזרות הביתה ללא צפי לאשפוז חסרות תשובות חסרות עזרה.. אני כל כך כועסת ומודאגת בשבילה. הייתה בחצי שנה כבר 4 פעמים בבית חולים כדי שינסו לעזור לה כדי שיאשפזו אותה! היא נותנת נורות אזהרה 24/7 ואף אחד לא עוזר לה. זה זוועה. אין מענה זה כל פעם אותו סיפור ואותן תשובות. מה היא כבר ביקשה? שיעזרו לה? הלב שלי נשרף עליה ומפחדת מיום ליום יותר ויותר. אומרים שהזמן זה התרופה הכי טובה ללב אז מה עם הנפש? כואב לי עליה אני לא יכולה כבר