אחרי לידה ראשונה, הבת שלי בת 4 חודשים וקשה לי מאוד מאוד לשחרר. היא הנכדה והנינה הראשונה משני הצדדים וכולם מאוד מתרגשים, אוהבים אותה ורוצים לקחת חלק. ברור לי כמובן שזה דבר חיובי גם עבורה וגם עבורנו בעתיד אבל אני מרגישה ממש חנוקה ושמרגע שילדתי לכל אחד יש דרישות וציפיות שקשורות בקשר שלו עם הילדה. ואם זה לא קורה החפירות לא פוסקות. לאחרונה גם בעקבות החפירות וגם כי רצינו להתחיל קצת לצאת לבד התחלנו לתת להורים לשמור עליה, ולמרות שעשינו את זה כבר כמה פעמים, עדיין קשה לי מאוד כל פעם מחדש. איך הצלחתן לשחרר? ועוד יותר - לאנשים שבכללי הקשר איתם לא הכי טוב? ההורים של בעלי לא קיבלו אותי, ניסו להפריד בנינו והעבירו אותנו פשוט סיוט שכלל ריבים מטורפים. מרגע שנכנסתי להריון היחס שלהם כלפיי השתנה כמובן כי לא רצו שארחיק מהם את הילדה, והם באמת מתייחסים אליי בסדר גמור מאז אבל אני כמובן לא יכולה לשכוח לגמרי. ברור לי שהקשר שלי איתם לא אמור להשליך על הילדה אבל אני ממש מתקשה להרפות ולהפסיק לחשוש מההתנהגות שלהם כלפיי וכלפייה בעתיד (שינסו להשתלט, להגיד עליי דברים או לסכסך - כמו שעשו בעבר לי ולבעלי)