שבועיים אחרי קיסרי ורע לי פשוט רע לי, אני מנסה כל כך להאחז בדברים שעושים לי טוב וכלום לא באמת משמח אותי, אני כל כך מיואשת מהלילות מהבכי של התינוקת מבעלי שאכזב אותי כל כך בלידה קודמת הוא עזר הרבה ועשה הרבה וזה הקל במיוחד בתקופה הראשונית שעדיין כןאב, עכשיו הוא לפני כמה ימים כבר התלונן שהוא ״עושה הכל״ מה שכמובן לא נכון אבל אין ברירה אחרי קיסרי שהכל כואב ברור שהוא יהיה חייב לעשות יותר, אבל לא הוא חייב לגרום לי להרגיש רע כאילו שלא הרגשתי רע מספיק, וזה עושה לי עוד יותר תחושה רעה ומוריד אותי עוד יותר, בנוסף היתה עוד סיטואציה מצידו שפשוט פגעה בי ברמות ובכיתי הרבה(כאילו לא בכיתי מספיר עד אז) והוא לא עשה כלום כדי לפייס אותי רק רשם לי אני אוהב אותך ואני מצידי פירטתי לו הכל בהודעה כמה קשה לי וכו מרגיש לי שהוא לא רואה אותי בכלל וגם בהריון הוא לא באמת הכיל קשיים מסוימים שלי לא משנה כמה שיתפתי אותו שקשה לי הוא הרבה פעמים סוג של ביטל את זה במיוחד עכשיו אני מאד הורמונלית ורגישה והוא פשוט לא רואה אותי בכלל ואת הקושי שלי רק את עצמו ולא משנה כמה אני משתדלת כרגע לא לבקש ממנו כלום ולעשות כמה שיותר למרות שקשה לי רצח, הוא עדיין סוג של עושה פרצוף ולא באמת מעריך, וזה הרגע שהוא צריך לראות אותי יותר כי זאת אני שעברתי הריון שהיה לי לא פשוט בכלל, לידה שהיתה לי טראומתית מאד ואני עדיין בהתאוששות לא פשוטה, והוא כאילו לא אכפת לו ממני בכלל אלא רק מעצמו יאני לא אמורה להיות מסוגלת להכיל גם את הילדה הגדולה שדורשת תשומת לב והוא לא באמת יכל לתת לה את מה שהיא צריכה ברגש גם לפני הלידה, גם להכיל את עצמי וגם את התינוק לתת לו אהבה כשלי אין כלום מבפנים אני מרגישה מחוררת וזה עושה לי עוד יותר רע בחיים שלי לא הרגשתי ככהה וכל החיים פחדתי מההרגשה הזאת מהכותרת הזאת דיכאון אחרי לידה ואני מנסה לצאת קצת, ודברים שעושים לי טוב וזה פשוט לא עוזר רע לי מבפנים😭 יש לי יציאה בקרוב שמתוכננת עם חברות פעם ראשונה יציאה לבד שאני יודעת שיעשה לי טוב ואני רק מפחדת מזה שאחר כך אהיה עייפה ואחזור הביתה לטפל בתינוק כי הוא לא יהיה לו כבר כןח אחרי שיצאתי… ואני מרגישה שאני פשוט שונאת אותו כל כך על הכל פתאום הכל מציף אותי כל הפעמים שהוא פגע בי בכוונה בנקודות רגישות שלי, כל הפעמים שבכיתי והוא התעלם, וגם ההתנהגות שלו עכשיו, אני פשוט שונאת אותו כל כךך בחיים לא שנאתי אותו ככה והדבר היחיד שעוד עושה לי חיוך קטן ותקווה זה הילדה הגדולה שלי, ואני מרגישה שהמצב רוח שלי יורד ויורד מיום ליום😢, עכשיו ערב חג ואין לי כוח אפילו להתארגן ולהתאפר ואני הכי אחת שמתאפרת וכו ואני רק ישים קצת איפור כי אחרת יחפרו לי, פשוט מרגישה שלא אכפת לי מכלום יותר ואני לא מצליחה לראות את האור בקצה המנהרה🤦‍♀️