מה זה אומר???

שיניים - אקמולי כל יום זה בסדר?

שבוע 36+1 2 צמודים בבית קורסת פיזית ומנטלית

גמורה! שבוע 33 בשמירה כבר חודש וחצי עקב סימפיזיולוזיס עם תינוקת בבית בת שנה ו5 עם כאבי בטן של צירים ממש כמו לידה, כל החגורה התחתונה של בטן וגב, כואבים ברמות, בלילות אני לא מצליחה לישון איך אני אמורה להעביר ככה עוד חודשיים?

חיסון שעלת.. מי עשתה ?? זה באמת ממש חובה וחשוב? הרופאה אמרה לי בביקור האחרון לעשות אמרתי לה שאני לא מעוניינת והיא קצת נזפה בי ואמרה לי שזה מאוד חשוב וזה נטו לטובת העובר ומגן עליו בחודשים הראשונים שלו הפחידה אותי ואת בעלי בטירוף ומאז שיצאנו הוא ממש רוצה שאני אעשה, אני מפחדת מאוד מתופעות לוואי מסוכנות (לא כאב ביד ושטויות) מה אתן אומרות? מישהי וויתרה על זה?

רוצה לפרוק קצת אשמח אם מישהו תוכל להגיב את דעתה בנושא 🫶🏼 לפני יומיים בערך קרתה תקרית עם המשטרה והאופנוע של בעלי ויצא מצב שהאופנוע כרגע נימצא במגרש של התחנה, הוא כבר יומיים מבואס ואני לא מפסיקה לנסות להרים לו ולהרגיע אותו והוא רק מתרחק ממנו ואומר לי לעזוב אותו. אתמול חזרתי מהעבודה והתחלתי להכין תפוחי אדמה בתנור ולשטוף כלים, עכשיו אני בהריון ורוב היום עומדת( שבוע 25) וממש שורפות לי הרגליים אבל בכל זאת ניסיתי לעשות לו טוב ולהכין לו משהו שאוהב שינוח בנתיים על הדרך הדלקתי גם מכונת כביסה, וסתם אמרתי לו שכואבות לי ממש הרגליים, הוא התחיל להתעצבן שלמה אני עושה את זה ושאל מתי המכונת כביסה מסתיימת שהוא יעזור לי לתלות ויצא לטייל( הוא היה כל היום בבית ולא עשה כלום) אמרתי לו שאני מנסה לעשות את זה בשבילו ורק מנסה להרים לו ולחבק אותו ומנסה לעשות לו טוב והוא רק בעצבים עלי כל הזמן ופשוט אין לו כוחות אלי, הוא אמר שזה ממש לא נקרא לעשות טוב ושאני סתם מזיקה. עכשיו יש פה רגע קריטי - אני חווה התקפי חרדה , הרבה יחסית, אני לא יודעת אם הוא מודע לזה שזה התקפי חרדה אבל כן יצא לי לזרוק מתישהו שיש לי התקפים כאלה. נכנסתי ישר להתקלח בשביל להירגע ויצאתי מהמקלחת התיישבתי על הריצפה שנייה לנשום לסדר לעצמי את הראש, הוא התחיל לדפוק לי בדלת כמו משוגע עד שלא יצאתי מהמקלחת לא התלבשתי לא כלום הייתי עם חלוק והלכתי לשבת על הספה, הוא התחיל להגיד כל מיני שטויות שאני אפילו לא זוכרת מה הוא אמר ( משהו על זה שאני כל הזמן עושה סצנות) ואז אמר שנמאס לו והוא רוצה להיפרד. ניסיתי באותה שנייה לא לבכות והבכי פשוט יצא ממני שהלכתי לשירותים והתחלתי לבכות , נעלתי את הדלת אחרי. הוא התחיל לדפוק בדלת ולנסות לפתוח אותה עם סכין מטבח, בזמן שאני מבקשת ממנו להיות לבד ומחזיקה את המנעול שלא יצליח לסובב, הוא התחיל לדפוק יותר ויותר חזק על הדלת עד שכבר ראיתי את המשקוף עומד לצאת ופה התחיל לי התקף פסיכי, הוא צעק שחבל שלא עשינו הפלה וחבל שהלכנו על זה מהתחלה, ביקשתי ממנו שיפסיק התחננתי עד שיצא שדפקתי את הראש בקיר, הוא התחיל לצרוח בכל הבית ולבעוט בדלת ואני רק סגרתי אוזניים והתחננתי שיפסיק את כל זה, הוא הצליח לפתוח את הדלת תפס אותי שאני עוד בחלוק בהתחלה נלחם איתי על זה שאני אלך לשכב הספה אחרי זה תפס אותי בכל הגוף הגיע לדלת של השירותים ואמר לי ״ תראי מה עשיתי בגללך פעם הבאה על הדלת תיהיה שבורה) ואחרי זה לקח אותי בכל הכח לסלון זרק אותי חזק על הספה זרק עלי את השמיכה והתחיל לצעוק ״ תסתמי את הפה שלך אני לא יכול יותר לשמוע אותך בוכה תסתמי כבר״ וככה המשיך במשך דקות, בזמן שאני בתוך ההתקף בוכה צרחות לתוך הכרית לא מצליחה להירגע וההתקף רק מתחזק, ככה בכיתי בערך משש וחצי עד עשר בלילה עד שבעצם נרדמתי מרוב בכי ועייפות. היום בבוקר קמתי לעשות העמסת סוכר אני פה בקופת חולים הוא היה אמור לבוא איתי בסוף החלטתי ללכת לבד. עכשיו התחילו לי סחרחורות ואני עדיין בצום, והוא בדיוק התקשר לשאול איפה אני ושאל אם אני אחרי זה חוזרת הביתה או הולכת ״לטייל״ אמרתי לו שהביתה ושאלתי אותו אם אמא שלו תוכל להחזיר אותי הביתה כי אני לו מרגישה טוב ואמא שלי לא יכולה, הוא אמא שנייה ניתק ואז חזר אלי אמר לי ״תדברי עם אמא שלי ״ אמרתי לו שלא משנה כי לא נעים לי להטריח אותה והיא באמת אישה טובה. אמרתי הכל בסדר ושפוט ניתקתי, הוא התקשר אלי חצי דקה אחרי זה וצרח בטלפון ״את עונה לי רק בכן ולא את ממש לא מנתקת ״ הטלפון היה צמוד לאוזן ונראלי כל מי שישב לידי שמע את השיחה הזאת, כרגע אני עדיין פה, מתאפקת להחזיק את הדמעות שלי אבל הלב שלי נקרע לגזרים, כי זאת לא פעם ראשונה שהעצבים שלו משתלטים עליו , בין רגע הוא נהייה חיית פרא , העיניים שלו אתמול כשהוא תפס אותי היה עם אש והייתי כלכך קרובה לפנים שלו שהתפללתי שלא יעשה לי משהו רוצה לעשות הפלה אבל זה שלב כלכך מאוחר שצורך כלכך הרבה סיכונים והעובר בועט בי הוא חיי כואב לי הלב לעשות את זה, המצב הנפשי שלי בריצפה והצב הכספי שלי על הגבול ככה שלא אצליח לגדל לבד ילד, המשפחה שלי אין הרבה כסף ואמא שלי בחובות ככה שאין לי עזרה מצידה בכלל. אני רוצה להתאבד, אני בגיל 12 אומרת לעצמי זה זמני התחושות האלה יעברו אבל ככל שאני גדלה אני מבינה שהתחושות האלה ישארו אצלי לכל החיים ופשוט אגדל לתוך דיכאון ובור אחד ענק, מי שקראה עד לכאן תודה שלקחתם חלק בשיתוף שלי🫶🏼💔