מרגישה שאני עוד שנייה מתפרקת פה מה שאני הולכת לרשום לא יהיה קל לכולן ואני לגמרי אבין את אלה שירצו לקלל אותי . אני מרגישה שאחרי שילדתי , נקלח ממני החופש שלי אני רק בת 22 הריון לא מתוכנן בכלל. אם כבר אז בטעות . אני לא יודעת למה המשכתי את ההריון - אני רק השתחררתי מהצבא לא מזמן והכרתי מישהו והופ - תוך חצי שנה אני בהריון. למה המשכתי אותו? שאלה טובה. סבלתי כל ההריון כמו כולן ואפילו נכנסתי לדיכאון . לא קיבלתי תמיכה והתמודדתי עם זה לבד גם עכשיו אחרי הלידה אני בדיכאון כמובן שהתינוקי זה הדבר שהכי חשוב לי ואני דואגת לו ונותנת לו הכל , את האהבה שלי אליו אני לא חוסכת ןאני מגנה עליו . אבל אני מרגישה שאני רוצה לחזןר אחורה לחזןר לגור עם אמא שלי , להיות איתה לחזןר להיות חיילת משוחררת טרייה שמגלה את העולם האזרחי במקום זה אני יושבת לבד בבית כל יום ובוכה אין לי אוזן קשבת, חושבים שאני סתם בכיינית אבל בנינו - אני מרגישה שעשיתי טעות.