יש לי תינוקי קטן מושלם בן חודש וחצי, לפני ההריון הזה עברתי הפלה ספונטנית בשבוע 7. נתקלתי במחברת שבה כתבתי מכתב לעובר שנפל אחרי שזה קרה, כדי לפרוק קצת, לשחרר והתמלאתי בבכי. אני מרגישה ממש תחושת אשמה אני יודעת שהכל לטובה וברוך ה׳ קיבלתי את הדבר הכי מושלם בעולם הוא כל עולמי ולא הייתי משנה כלום לרגע, אני מרגישה כפוית טובה ואמא חרא שאני בוכה על תינוק שבקושי הספיק להתפתח כשיש לי את האוצר הזה כאן על ידי… הייתי חייבת לפרוק, אני יודעת שאולי אני מלקה את עצמי יתר על המידה, ואולי זו תגובה טבעית לאירוע טראומתי שעברתי, אבל יש לי מלא תחושות אשמה על זה.

מה זה לא הבנתי ? זה תוצאה של תרבית שתן

עשיתי היום הליכה והרגשתי התכווצויות בבטן הגיוני בשבוע 16+4?

חמותי בתחרות סמויה עם אחותה שקטנה ממנה והיא הולכת להיות סבתא לפניי חמותי אז שבת היינו אצל חמותי והיא לא מפסיקה להסתכל עליי ועל הבטן שלי ולרמוז לי מה איתנו ומתי זה יקרה כבר שהיא רוצה להיות גם סבתא ואיותה עקפה אותה לא היה לי מה להגיב הייתי בשוק מזה שהיא חושבת שזה לגיטמי להכניס את התחרות הסמויה שלה עם אחותה לרחם שלי.. אנחנו נשואים שנתיים בלי ילדים ועברתי 2 הפלות ואני גם מחכה שתגיע הבשורה הטובה הזאת אבל מה אני אשמה שזה לא קורה?? כואב לי בנשמה

מה הטלפון של מוקד אחיות של כללית?

היי מישהי קיבלה טיפול באלטרוקסין בעקבות סוכר גבוה בבדיקת דם רגילה ? (103) כאשר הגבול העליון הוא עד 100.