תקשיבו, עשיתי טעות. חשבתי שיש לי פרטנר אמיתי וטעיתי. אני נשואה כבר עשור עם 3 ילדים לפני כל הריון היו לי בעיות עם בעלי (לא רוצה, כן רוצה) אבל איכשהוא צלחנו אותם את הקטנה שלי הבאתי כמה חודשים לפני גיל 41 (אני כבר בת 44.5) לפני כמה זמן העלתי רצון לעוד ילד הוא התנגד אבל אבל הרגשתי שיש פתח למשא ומתן ואמרתי לו שאלך להתייעץ עם הרופא פוריות. נפגשתי עם הרופא, שאמר לי שלדעתו זה לא ריאלי, שיש לי 3 וזה מהמם ושהסיכויים שלי הם בין 1% ל3% גם בהזרעות. הוא אמר בשביל ההרגשה הטובה שלך אתן לך 2 הזרעות אבל תקחי בחשבון שרב הסיכויים שזה לא יצליח. נמנעתי לספר לבעלי, סיפרתי לו רק חודש אחרי. סיפרתי לו את האמת, את כל מה שהרופא אמר לא ייפתי את המצב וכל הזמן הדגשתי בפניו שהרופא אמר שהסיכויים נמוכים הוא תפס על זה טרמפ ואמר "הנה, אני לא רוצה וגם הרופא אומר לך שזה חסר סיכוי אז אולי תרדי מזה"? במקום לייפות את המצב ולהגיד לו שזה אפשרי ושהרופא תמך בי עשיתי ההפך ואני כועסת על עצמי כי חשבתי שבאמת נוכל לפתוח דיון על זה ומה שקרה שזה הסתיים בריב, בכעס שלו שגם עם הילדים שיש לנו הוא לא מסתדר, שיש כל הזמן ריבים וצעקות בבית ושהוא ממש לא מעוניין בעוד ילד ושאני חיה בסרט ולא מחוברת למציאות בכלל. יצאתי מהשיחה פגועה ובוכה. מרגישה שהוא מחליט לי על הרחם שהוא סוגר לי את האופציות ואני מרגישה ככ רע! לא יודעת מה לעשות עכשיו ....