חייבת לפרוק, קצת ארוך! יש לי חברה כבר כמעט עשור, בזמן האחרון היא נהייתה ממש ריגשי וכל פעם שאני נגיד לא עונה באותו רגע על ההודעה היא מוחקת אותה וכותבת לא משנה כמו ילדה קטנה, אנחנו יכולות לדבר בוואצפ רגיל ואז היא באה לי ביציאות שלא אכפת לך ממני, ושאני לא יודעת לפרגן וכאלה ואני כזה מאיפה זה בא?! מה אני בעלך?! אני לא מבינה את החברות האלה שחושבות שהתחתנו ואני צריכה להיות שם 24/7, ואם את לא עונה לה בצורה שהיא רוצה שתעני לה אז את לא בסדר, מה גם שאני בהריון מתקדם וכרגע עסוקה בלסיים את ההריון להכין את עצמי נפשית ופיזית ללידה ולתינוק בע״ה, אין לי כח ולא רוצה להתעסק בשטויות כאלה, לא מזמן דיברנו שוב והיא סיפרה לי שהיא נכשלה טסט וניסיתי הכי לתמוך בה ולהרים אותה ולשקול מילים כי אני יודעת שהיא רגשנית קצת ומכל דבר עושה סיפור, ממש הלכתי על ביצים שזה כשלעצמו לא בסדר, ללכת על ביצים עם מישהו. ושוב כתבה לי שזה מגעיל אותה החוסר אכפתיות שלי! פשוט הסתכלתי על ההודעה עם פה פתוח ולא הבנתי איפה טעיתי מה אמרתי? כמה דקות ואז אמרתי לה טוב תעצרי! אני לא רוצה להמשיך את השיחה הזאת כי אם הייתי נותנת לזה לגיטימציה זה היה נמשך לשיחה ומגילות עד הבוקר ואין לי כוחות נפשיים לזה יותר! עם כל הכבוד שהיא חברה של שנים והייתה מלווה בחתונה שלי אבל אני לא מסוגלת יותר לסבול את זה את ה״ללכת על ביצים״ ולשקול מילים שהיא חס וחלילה לא תיפגע כאילו יש לה ממה היא מחפשת על מה להיפגע, משהו עובר עליה ואני מרגישה כמו שק חבטות! יאללה עייפתי! אז רשמתי לה שעדיף שנתרחק, ובאינסטגרם היא העלתה סטורי במילים האלה ״אם יש לך חברה שלא מפרגנת לך תעיפי אותה על טיל!״ ועוד כל מיני סטורי שהעלו לי את העצבים אז הורדתי לה עוקב, ואז היא כתבה לי בוואצפ יפה שהורדת עוקב ושאני הבחורה הכי דוחה שהיא ראתה בחיים שלה, שאני רעה וחסמה. מכל מקום אפשרי, ואז למחרת שלחה לי הודעה בsms שהיא ככ מצטערת שהיא הכירה אותי והשוותה אותי לחברה שהיא כבר לא בקשר איתה, ואמרה מילים ככ מגעילות ושוב חסמה, והיום שוב הורידה חסימה בוואצפ ואמרה, שוב, שאני הבחורה הכי דוחה שהיא פגשה בחיים שלה והיא מתבאסת על עצמה שהיא הכירה אותי ושהיא הורידה עוקב רק כי היא מרחמת עליי, וכל זה שהיא מורידה חסימה ומחזירה ואני בשקט. הגבתי באדישות אמרתי לה אז למה את עדיין שולחת לי הודעות? לא טוב לך סעי מאמי, והיא רשמה שמישהו צריך להגיד לך את האמת, אמרתי לה שעדיף שאני לא אגיד את האמת עליה שלא תבכה, שמרתי על פאסון כמה שאני יכולה וחסמתי. לא יורדת לרמה שלה ומקללת אחרי הכל לי עדיין נשאר כבוד אליה למרות שלה ממש לא. היא גרמה לי להרגיש ככ רע עם עצמי ואני אומרת אולי אני הייתי לא בסדר? או שהיא פשוט חולת נפש שמשליכה את הכל עליי? אני מרגישה טוב עם זה שהעפתי אותה מהחיים שלי! אני פתאום יכולה לנשום היא לא נתנה לי מנוחה כל פעם מחפשת לריב ובאה לי ביציאות כאילו אנחנו נשואות ומגילות אסתר על שטויות! די כבד עליי הקשר הזה וטוב שהוא נגמר! אבל מה דעתכן?