כל פעם שאני עושה קקי כשהוא יוצא אני מרגישה תחושה של חתכים ואז תחושת גרדדדד וצריבה בפי הטבעת עד הניגוב, בניגוב יש דם אדום ממש.. אין לי טחורים מה זה יכול להיות?

מה זה אומר?

בתכלס האמת היא, שבגלל שאני לא מרוויחה כסף, אני תמיד אהיה נחותה בעיניך. ״אתה מפרנס אותי״. אנחנו לא שותפים? מה, זה- ״אני מגדלת לך את הילדים?״ ״אני עושה לך כביסה?״ ״אני מבשלת לך אוכל?״ מה זה אתה מפרנס אותי? מה זה החרא הזה? אם הייתי יוצאת מחר לעבוד אולי היית פתאום מבין מה זה כל הדברים שאני עושה. עבודות שקופות! שמישהו צריך לבצע! איך זה שאף פעם לא נגמרת המשחת שיניים? איך זה שתמיד יש תחתונים נקיים? איך זה שתמיד יש אוכל במקרר? איך זה שהילדים פשוט גדלים ומתפתחים? אני לנצח אהיה ״זו שנמצאת בבית״. אבל האמת היא? שלי אין פריבילגיה ליום חופש, ואפילו לא ליום מחלה. הייתי היום חולה ממש ומשש בבוקר אני על הרגליים לא ישבתי לשניה (אלא אם כן הנקתי). אני צריכה לבקש עזרה כדי שלא הכל יהיה עליי. אין לי אופציה פשוט להתעלם. אין לי אופציה פשוט לשבת ולא לעשות כלום, או חס ושלוםםםם- פשוט להכנס למיטה וללכת לישון! כשנהפכתי לאמא איבדתי את הרשות להיות חולה, סתם שיהיה לי יום חרא, סתם לקחת יום חופש. אני צריכה לעשות סתימה בשן. יש אופציה רק ב2 בצהריים כשאתה עובד. אז אנחנו שותפים! אתה צריך לקחת כמה שעות חופש מהעבודה כדי שתוכל לבוא איתי למרפאה ולהיות עם התינוקת (שהרגע הרגע הרגע ילדתי בניתוח קיסרי). מה הקטע הזה שאני צריכה לחכות שבועות, כי אני צריכה לבקש מאחותי את הטובה הזו, ובנתיים לסבול כהוגן? אנחנו שותפים, כשאתה מרגיש לא טוב אז אתה לוקח חופש מהעבודה, נכנס למיטה, הולך לישון. כשאני מרגישה לא טוב אתה צריך לעשות את אותו הדבר ולתת לי את האופציה לנוח. אוף זה כזה מבולגן ואין לי כוח אפילו לתקן ולהסביר. איזה מטורף זה להיות אמא. ועקרת בית. לא מזלזלת באף אחת ובאף אחד, אבל אולי, לפעמים, זה יותר קל פשוט להיות שכירה.

כל כך פגועה מהיחס בעבודה שלי מחכה ללדת ולברוח משם

מישהי מכירה קוד קופון לחנות בייבי סמייל??🙏🏼

אשמח לטיפים לקראת מקלחת ראשונה מתי קילחתן ואיזה אביזרים נראלכן חשובים🙏🏼🩷