שתדעו שלפני שנכנסתי להריון אני חשבתי בתמימותי שאיזה כיףףףף שמעכשיו זהו 9 חודשים אין לי כאבי מחזור ואיזה נחת.............. למה אף אחת לא סיפרה לי שזה לא נכון????😂 אדושםםםםם כל שבוע שעובר אני מתבדה מחדש 🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️🤦‍♀️ פתאום מעריכה אצ זה שכואב לי יום במחזור ואז יש לי שקט שלושה שבועות

שאלה קצת טפשה האח שבוע 11 יכול להיות בריחת מי שפיר הרגשתי כמו משו ירד עלי והיתי ממש רטובה לא יודעת האם ירידה מי אוו ברח לי פפי לצייון זאני ען כאבים בבטן ובגב

היי בנות..❤️ חשבתי רבות אם לרשום את ההודעה הזו או להשאיר את הלבטים ביני לבין עצמי, אבל מסתבר שהלבטים שלי לא נגמרים ואשמח לטיפים, עצות, ודעות הקהל.. יש לי בעיית זוגיות, נתחיל בזה שאני נשואה כבר שנתיים לגבר שחשבתי שהוא נרקיסיסט ושיניתי את דעתי שוב ושוב במהלך הנישואין שלנו.. יש לבעלי בעיה רצינית של חוסר ביטחון, חוסר יכולת לקבל ביקורת בכל צורה שהיא, שכתוצאה מזה הוא משקר, מתרץ, מאשים, מתגונן, לא בתקשורת עם הרגשות הלא נעימים שלו ולו לרגע דל, וכתוצאה מזה פוגע לי בנפש עמוקות!! לא מצליחה בנפש להכיל שקרים במצח נחושה!!שיחות ארוכות אינסוף בצורה סופר אינטליגנטית ולא שפטנית, ניסיון לחדור אל תוך חומות ההגנה שיצר ללא הועיל, סליחה על הביטוי אבל מרגישה שאני חיה עם רובוט בבית.. כשיש לי צרכים מיניים הם לא באים על סיפוקם מצידו, אלא רק כשמתחשק לו, ועל הצרכים הרגשיים הנפשיים והמנטליים שלא נדבר בכלל.. הכל נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה, כולל הבטחות חוזרות ונשנות מצידו אך ללא שינוי בפועל, אחרי מלא בכיות והתחננות מצידי לשינוי והפסקת התירוצים המגננות והשקרים, וכלום לא עזר.. רצוי לציין שמגיל קטן הוריו ביקרו אותו ללא הרף והוא פיתח מגננות, עכשיו זה לא רק זה.. הוא באמת מרוכז בעצמו גם ורוכב על הטראומה כתירוץ לחוסר שינוי כדי להישאר במקום הנוח שלו שבעיקר בא על חשבון הנפש שלי.. גם אחים שלו אמרו לי בפנים, כשהוא רוצה משהו לא מעניין אותו על חשבון מי זה בא, אני מבקשת ממנו דברים בצורה יפה והוא לא מקשיב וחוזר חלילה וכשאני יוצאת מפרופורציות ועושה סצנה דברים קצת משתנים, ולא באלי לעשות סצנות כי לא בנויה לזה בכלל אבל זו השיטה היחידה שבאמת עובדת מולו ולי נמאס ממאבקי כוח.. תחשבו שאתם חיות עם גבר שמהלך על ביצים כל הזמן מולכן, בחוסר אותנטיות מלאה, בצביעות, שקר, תירוצים, מניפולציות, האשמה, קורבנות, ולא מעוניין לקבל שום ביקורת גם אם משהו ממש מציק לכן בנפש אסור לכן להעיר.. ובטח שלא לעשות סצנות, אז למה אני עדיין שם אתן בטח שואלות?! לא טוב לי, אני בדאון ורכבת הרים מאז שהתחתנו, עייפה מלבכות, ונלחמת עד הרגע האחרון, הסיבה שאני עדיין כאן זה כי אני אוחזת חזק בנאמנות שלו, וכי נבגדתי בעבר כמה וכמה פעמים והוא הגבר הכי נאמן שפגשתי, זה נקודה ענקית לזכותו וקצת תלותיות שלי מפאת הטראומות האישיות שלי, הוא מכיל, מחבק ואוהב אם אני פגועה (לא ממנו) למרות שהוא גורם לרוב הפגיעות, הוא יעשה כמעט כל דבר שאבקש ממנו, אולי מתוך ריצוי ופחד ואולי לא, אבל לאותו רגע שאני מבקשת משהו הוא פשוט מתפקד, יש לנו ילד והוא אבא מדהים!!! הוא מפרנס ועובד קשה, הוא שולח לי הודעות במהלך היום שהוא אוהב ומתגעגע אינסוף, לארג׳ בטירוף, הוא נותן לי חופש וזורם עם הפרי ספיריט שלי (פתוח בראש) הוא יזרום בדברים משוגעים, כמו לעבור למדינה אחרת וכו׳, הוא תמיד יקשיב לי כשמדובר בשיחות שלא עוסקות בו, הוא דתי וזה חשוב לי, וגם לא עסוק ברשתות חברתיות והשוואות למיניהם, הוא אהוב על בני משפחתי, וכשכואב לי בלי קשר אליו אז כואב גם לו.. מבינות את ההתלבטות? כל-כך רוצה להתגרש מצד אחד כי השקרים, התירוצים, המגננות, ההאשמות, הקורבנות זה פשוט יומיומי ומתיש וכואב ומעציב ומזלזל באינטליגנציה שלי ברמה הכי קשה, ומנגד יש גם יתרונות לא קטנים אבל נמאס לי ממאבקי כוח ואני לא מצליחה להחליט מה לעשות, רצוי לציין שהילד שומע יום יום בכי, צעקות וכו׳ הוא בן שלושה חודשים.. בבקשה תעזרו לי להחליט, גירושין? או נישואין למרות אינספור ניסיונות להחזירו למוטב, כולל הבנה, רכות, איומים ומה לא.. שום דבר לא עוזר!!!! או לקבל אותו כפי שהוא (רובוט) אבל לקבל יחד גם את היתרונות כחלק מהחבילה? או לפרוש! תודה לכל מי שעונה!! אישה לאישה מלכה ❤️

היה לי כאבים בערך של 20 דק הולך ובא כזה של כמו כאבי מחזור ברחם התחתונה? כאב לי… זה רמה ללכת להיבדק? או תקין? עכשיו אין כאבים

שבוע 36 +++ 01:21 בלילה ואני?? אני ערה עוד מאתמול בשעה 05:30.... מפחדת מהלידה שמתקרבת... הגיוני לפחד? לפחד שהלידה מתקרבת? לפחד מזה ששום דבר לא מובן מאליו? לפחד שחלילה יקרה משהו רע... לפחד על עצמי כי אני בעצם מפחדת על הילדים שכבר יש לי... מנסה לא לפחד מהפחד, לא להדוף אותו, לא להשתיק אותו..... למרות שאם לומר את האמת.... לפעמים הוא נוראי :| אני מנסה לומר לעצמי שלפחד זה בסדר... ולפחד שלי יש מקום בתוכי כי אני מעריכה את מה שיש לי... והגיוני לפחד על משהו ומישהו שאת מעריכה ואוהבת? אני מנסה לומר לעצמי שהפחד לא אומר שאני עושה משהו לא בסדר... שהפחד לא אומר "איזה מין אישה את שאת מפחדת ללדת?" הרי כל אישה מפחדת ללדת... לא?? מנסה לומר לעצמי שגם אם עברת 3 , 5 או 8 לידות.. זה לא באמת משנה.. הפחד תמיד יתעורר בך כל הריון מחדש.... כי הריון הוא סימן למהלך נשמתי גדול מאוד שמתרחש בך בעומק ולפני לידה את לקראת רגע מכונן מאוד בחייך.. רגע שירעיד את כל השכבות שלך את הגוף, את הנפש, את הרוח שלך ואת הנשמה פחד הוא חלק מהדרך, הוא לא שיבוש. הוא סימן לאור גדול שעושה את דרכו אלייך, ואני...? אני מנסה לעשות לו מקום. ואומרת תודה על הקיים ועל מה שבדרך.... וזוכרת שום דבר לא מובן מאליו.... פרקתי.... 🫣😬🙁😶🫠

הריון שני שבוע 14 ואני מוכנה להישבע שאני מרגישה תנועות 🥹 מי איתי??