הדבר שהכי פחדתי ממנו קרה. כשנכנסנו להריון ראשון, זה היה על הניסיון הראשון. בלי בעיות. כבר מחודש דצמבר (כשהילד היה בן שנה וחצי) אמרתי לבעלי שאני רוצה שנתחיל לנסות כי אין לדעת כמה זמן זה יקח … ושאני מפחדת שיקח לנו זמן ואנחנו מחכים יותר מדי … אני בת 35 ולא רוצה ללדת בגילאים מאוחרים ככ … אמרתי לו שאני מפחדת שאם יקח זמן אני אתחיל לנטור לו טינה. אבל הוא התעקש שהוא לא מתחיל לפני מאי. שזה המועד בו התחיל לעבוד בעבודה יותר מתגמלת. תמיד אמרתי לו - מה זה משנה? גם אם ניכנס בינואר אני אלד אחרי שיעלה לך השכר… אבל הוא התעקש, אז חיכיתי. עכשיו נכנסים לחודש השישי של הניסיונות. וזה קרה. מה שחששתי ממנו קרה. ואני כועסת על בעלי שלא התחלנו לפני. אין פואנטה, רק פריקה.