קיבלתי מחזור ביום ראשון שעבר ה14.4... זו בדיקת ביוץ מעכשיו, עשיתי פעמיים ויצאה תוצאה זהה. מנסים להיכנס להריון לאחר לידה שקטה בסוף אוקטובר. המחזורים שלי לא סדירים 24-28 יום ואני חושבת שאנחנו לא מצליחים בגלל הנידה... אשמח לכל עזרה/עצה אני כבר ממש מתוסכלת כל חודש לגלות ששוב לא הצלחנו

שבוע 7 + 5 היום עשיתי בדיקת אולטרסאונד ראשונה לבדיקת הדופק והתקינות.. הגעתי לרופא שאני לא מכירה כי כך יצא לא היה תור אחר מתאים הוא עשה לי בדיקה וגינלית אמר לי כדי לראות כמו שצריך בהתחלה לא רציתי, כי כבר אחרי לידה ראשונה וכל הבדיקות שלי בהריון הראשון במיוחד הבדיקות הראשונות כולן היו רגילות על הבטן ואף רופא לא אמר לי שאולי לא יראו מספיק טוב. אם זה רלוונטי וקשור אני מאוד רזה, אז זה לא העניין. הבדיקה עברה בסדר חוץ מזה שעדיין מרגישה כאבים בבטן לחוצה שהרופא סתם חרטט אותי שצריך לעשות בדיקה וגינלית דווקא להפך יותר מפחיד שמעדיפים את הגישה הזאת בשבועות הראשונים, אין בזה סיכון? אשמח לדעת אם גם אתן עברתן את הבדיקה של הדופק בצורה וגינלית ולמה הרופא בחר להמליץ על זה?

שבוע 24 וכל פעם שאני מקיאה בורח לי פיפי אבל לא קצת שלולית קרה לעוד זה נוראי

אותה אנונימית שהעלתה פוסט לפני כמה דקות שהיא בחודש שמיני ובדיכאון ומחקה את הפוסט(רציתי להגיב לך אבל ראיתי שמחקת את הפוסט אז מעלה פה שתוכלי לראות את התגובה שלי בכל זאת💖).אשמח אם תרצי שתשתפי למה את מרגישה בדיכאון ותפתחי את הלב עוד🫶🏼. בכל אופן ממש לא מחייב כדורים,הרבה נשים עוברות דיכאון גם במהלך ההריון ולא רק אחרי לידה,אנחנו הורמונליות,קשה לנו,הלחץ הזה שעוד מעט את יולדת ואיך בכלל תלדי ומה קורה,לפעמים ריבים מטומטמים עם הבן זוג/בעל,ולפעמים גם סתם הרגשה חרא שפשוט נמאס לך מהכל ושהכל מעצבן אותך ולא בא לך לראות ולשמוע אף אחד פשוט לרבוץ בספה לראות סדרה ולהיות בשקט שלך שאף אחד לא יעבור ולא ינשום לידך,רק את עם עצמך בשקט שלך,זה גם תחושות שהם לגיטימיות ועוברות להרבה נשים בהריון.אני נגיד כל ההריון לא עבדתי(לא אתחיל לפרט למה כי גם ככה אני חרפנית)אבל לא עבדתי,והייתי לבד בבית והבן זוג כל הזמן עבד,וכל הלחץ מהבדיקות,והעובדה שאני מרגישה לבד וחרא כי אין לי אף אחד,לא רציתי לדבר עם אף אחד לא רציתי לצאת מהבית,הייתי מהבוקר עד הלילה כל הזמן אך ורק בבית בחדר במיטה רואה סדרות וסרטים,ובכלל גם ל"חברות" המעטות שיש לי(בדיוק שלושה,שרק אחת מהן יכולה להחשיב לחברה אמיתית עוד איכשהו)סיפרתי על ההריון רק בשבוע 23 כי לא רציתי לדבר עם אף אחת ובטח שלא להיפגש.ולאנשים גם יש כל הזמן הערות מעצבנות כשזה קשור להריון אז עוד יותר הכל מציק לך.מרגיש שפשוט הכל חרא ונמאס לך מהכל ומכולם וכשבנוסף עוד דברים נופלים עליך אז עוד יותר לא פשוט.אבל יכולה להגיד לך שזה דברים שהם עוברים,וזה תחושות שהם מועצמות במיוחד בהריון בגלל כל העניין של ההורמונים.אבל זה שאת מעלה פוסט פה ומדברת ויודעת שאת חווה דיכאון זה כבר חלק מאוד חשוב מהתהליך,הרבה פעמים אפילו לא צריך כדורים לא צריך טיפול לפעמים פשוט צריך לפרוק את מה שמרגישים כדי להרגיש יותר טוב,מה שלי עזר בהריון הזה עם הקטנה שלי זה פורטי,זה היה הגלגל הצלה שלי,כל פעם ששיעמם לי,כל פעם שרציתי לפרוק ולדבר ופשוט להגיד את כל מה שיושב לי על הלב הייתי עושה את זה פה,עד היום,אני כבר שמונה + חודשים אחרי לידה,ומוצאת את עצמי פורקת פה את הכל.לכן אל תתביישי אל תפחדי תפרקי פה כל מה שאת רק רוצה וצריכה,זאת הפלטפורמה הכי טובה שיש לזה,אומנם כמובן גם מקבלים תגובות לא משהו כי כמו כל רשת חברתית,לא הכל לאבי דאבי,אבל זובי,יש יותר תגובות מעודדות ותומכות מאשר תגובות מגעילות.

כמו מה נירא לכן 5 חודשים אחרי לידה עם התקן כאבי בטן מטורפים