התכופפתי עכשיו להביא משהו שהיה קצת רחוק מתח לשולחן ואני בישיבה על כסא תוך כדאי שכמובן הבטן מתקפלת כלפי מטה יש סיבה לחשש?

אני חייבת עזרה ממישהי פה שעברה משהו דומה והכל היה בסדר שבוע 13+5 שקיפות עורפית יצאה תקינה הבדיקות דם שלאחר מכן יצאה לי תוצאה של 1:150 בת 25 הרופא ממליץ על בדיקת מי שפיר מתה מפחד ולחוצה ברמות שחלילה יש משהו

מתייעצת איתכן סתם כי אני בבלבלות של החיים . שבוע 34 , לא התחלתי לעשות קניות לתינוק, לא צילומי הריון, לא קורס הכנה ללידה כלום מכלום . אני כבר יותר מחודשיים לא יודעת מה לעשות עם עצמי , בעלי אומר לי כל הזמן שיהיה לנו יותר קל אצל אמא שלי לפחות ב3 חודשים הראשונים אחרי הלידה כי הוא יהיה בעבודה ויהיה לי קשה בטיפול התינוק לבד בזמן שאני פה לבד , כמובן שאמר שאיך שהוא יחזור מהעבודה הוא יעזור בהכל מהכל ואם זה מקלחת או אוכל או כל דבר אחר אבל הבעיה שהוא יחזור בסביבות השעה 17:00-18:00 בערב והוא יהיה כנראה גמור ולא יודעת כמה זה רלוונטי שיעזור לי בשעות האלה כי זה שעות שהתינוק ישן קם אוכל מתקלח וחוזר לישון ואני גם ירצה להביא לו את המנוחה הזאת אחרי שהוא חוזר מהעבודה למרות שהוא התעקש ממש שיעזור לי. אבל הוא מבחינתו מתעקש ממש שניהיה אצל אמא שלי אחרי הלידה ( ביחד או לבד לא אכפת לו ) העיקר שלא יהיה לי קשה לבד בטיפול של התינוק במהלך היום ושלא ארגיש לבד ובודדה כל היום בבית אחרי הלידה . הוא מבחינתו גם אמר לי שאפילו אם יש אפשרות לגור אצל אמא שלי אז הוא מאוד בעד אבל הבעיה היא שאין שם מקום יש לי אחות שגרה אצל אמא שלי וגם היא חצי שנה אחרי לידה(בת 30) ועדיין נמצאת שם והיא תופסת חדר של אחותי הקטנה (בת 21) שכרגע עברה לישון עם אמא שלי כי אין מקום ויש עוד חדר שינה של אחותי היותר קטנה( בת 20) שאם נעבור לגור בבית אחרי בלעדה זה אומר שהיא מפנה את החדר שלה וישנה כנראה בסלון. עכשיו זה לא נעים בכלל ששתי האחיות הקטנות שלנו ( 21, 20) צריכות לפנות את החדרים שלהן בגלל ששתי האחיות הגדולות שלהן באות לגור קצת בבית אחרי הלידה עם הבעלים שלהן ( אחותי הגדולה נמצאת עם בעלה ועם התינוקת בחדר לבד) . עכשיו אני לא יודעת מה לעשות כי מצד אחד אני הרבה חושבת שאצטרך עזרה מאמא שלי כי זו לידה ראשונה יחד ראשון ובעלי יעבוד רוב היום ואהיה לבד ומצד שני אין מקום בבית של אמא שלי , למרות שאמא שלי מתעקשת מאוד שאני יבוא לגור אצלה אחרי הלידה ומבחינתה אני חייבת עזרה והיא ממש רוצה לעזור לי כמו שעזרה לאחותי הגדולה עם התינוקת לאחר הלידה . וזה לא יהיה אותו הדבר אם אני יגור בדירה שלי אומנם אני גרה קרוב לאמא שלי אבל זה לא כמו לגור אצלה בבית ולקבל עזרה 24/7 .הדירה שלי עם 3 חדרים ( חדר שינה שלנו , חדר קטן שיהפוך כנראה לחדר של התינוק, וסלון ככה שאין אפשרות שאמא שלי תעבור לגור אצלנו לא שחשבתי על זה . מה עושים אני מותשת כבר מהמחשבות האלה לא באלי לקנות כלום כל היום במחשבות ודכאונות שלא נסתדר ולא נצליח לבד ובאמת שיהיה לי קשה לבד פה בבית. לא יודעת מה לעשות תנו לי עצות ותודה באמת למי שנשארה לקרוא עד הסוף לא מובן מאליו .

יש פה הריוניות שילדו באיכילוב ולאחר מכן עברו למלונית ליס? אשמח שתספרו על החוויה

מתי מומלץ יותר לעשות העמסת סוכר בשבוע 25 או בשבוע 26?

בבקשה אל תשפטו אותי, אני בוכה את חיי עכשיו אבל כותבת לכן , אין לי כבר משיכה לבעלי אני לא יודעת מה לעשות, אני מאוד אוהבת אותו כיף לי הנוכחות שלו בבית כיף לנו לדבר. אבל מבחינת מגע אני כבר לא שם. לא בא לי נשיקות לא בא לי חיבוקים לא כיף לי, לא עומד לו בקושי כמעט בכלל, הוא לא משמח אותי ביום של המיקווה ( אין לנו ילדים, נשואים כבר 5 שנים). אמרתי לו שמבחינתי נחיה בבית כמו שני אחים ונביא ילדים מצידי דרך טיפולים. אין לי כוחות כבר לחיים האלה. אין לי את מי לשתף