היי בנות, ילד ראשון, תכף בן חודשיים ואני בחופשת לידה. קשה לי מאוד הזמן לבד בבית. עם זאת, אני לא מצליחה לשחרר.. יש לי בעל תומך, שאני סומכת עליו יותר מעל עצמי בטיפול בילד (הוא יודע להרגיע אותו מדהים ולא נלחץ כמוני) ובכל זאת אני מרגישה רגשות אשם מטורפים אם אני יוצאת מהבית לשעה או שעתיים בערב.. מוצאת את עצמי נוהגת מהר כדי להגיע מהר ולסיים את הזמן בחוץ מהר. מצד שני אני ממש חייבת את היציאות האלה בערב לשעה להליכה, רופא שיניים, טיפה סידורים ליד הבית כמו אוויר לנשימה... היו לי חיים מלאים ופעלתניים עד לפניי הלידה ואני מרגישה שאני מתנוונת בבית עם הילד בלי לדבר עם אף אחד. גם רוב הזמן בכלל אין לי כוח להתלבש ולצאת כי אני גמורה מהלילות ללא שינה, אבל עד שאני כן עושה את זה כל הזמן בלחץ לחזור. אני אפילו לא יודעת ממה אני בלחץ.. אולי שיהיה לילד התקף גזים ובכי ובעלי יצטרך להתמודד לבד, אולי סתם שאני "תוקעת" אותו אחרי יום עבודה עם הילד וגם הוא צריך להתקלח ולאכול רגע משהו.. לא יודעת.. מרגישה ממש רע שאני הולכת ולא נהנית מחוץ לבית. איך משחררים את זה?