מחר יש לי מקווה ואני ובעלי רבנו עכשיו הוא כל הזמן אומר לי את המשפט אל תצפי לכלום, ויש משהו זה אבל הוא אומר לי אותו ככ הרבה פעמים שזה כבר ממש לא יפה ולא נעים! הוא אומר שהוא צודק ומבחינתו לחשוב שהוא בעל חרא וכל מה שבוא יעשה אני צריכה להגיד תודה אמרתי לו אז אם אני אכין לך לאכול חרא בצלחת שיגיד תודה זה התחיל כשפתחנו את הקלפים של נטע על אינטימיות (כי אני מרגישה שאני אהנה יותר אם נוסיף לאינטימיות שלנו כי היא לא עכשיו וואו... מי שיש לה המלצות איך אשמח, לא מעניין אותו הלבשה תחתונה לא דברים שמורחים עליו שיגמור לאט יותר, לא מעוניין בייעוץ אינטימי הוא מתבייש מזה... כל דבר שקשור לזה מצידו לא צנוע ואנחנו כן רוצים הכל בקדושה אבל מרגיש לי שהוא מגזיםם) ובהתחלה היא אומרת לדמיין שאנחנו בכזכ בית מלון מפנק עם הפרפרים של אחרי חתונה ומתרגשים לקראת הערב... ומיד הוא אומר לי היא טועה אנחנו הרבה אחרי ההתחלה זה לא טוב להתקע על ההתחלה אנחנו חיזקנו את האהבה מאז, אמרתי לו ברור שחיזקנו את האהבה אבל כיף להיזכר בפרפרים האלו ומה הבעיה להמשיך את זה להווה, התחיל להגיד לי איזה דימיונות יש לך אל תצפי לכלום, ומה כבר אפשר לחשוב כאילו ציפיתי מה הבעיה לקרוא לזה רצון ואם הוא ישתדל אז זה כבר בעצמו משהים, אז אמרתי לו את זה...והוא אמר הכל בצעקות ואז גם אני הרמתי את הקול בקיצור באמת לא רוצה ללכת מחר למקווה שלא יצפה לכלום... חוץ מזה שתשעו הוא מושלם ואני הכי אוהבת אותו בעולם אבל דברים כאלה פשוט מורידים לי ממנו ואנחנו מדברים על הכלל ובסוף מגיעים לשלום מהר אבל עדיין... לפעמים מרגישה שאני תמיד איכשהו גם מוותרת כל משהו או על הכל והוא אף פעם לא וויתר על הכל באותו עניין