היום עשיתי אולטרסאונד והצורה של השק נראית קצת מוזר, האם זה תקין?

שבוע 8+3 ועדיין לא יצאה בטן .. באיזה שבוע תצא?

היי, אני בהריון ראשון שבוע 29+1 התחילן לי מאתמול בלילה כאבים בבטן תחתונה שבאים והולכים ברמה שקשה לי לעמוד וללכת...וגם קצת כאבי גב האם משהי חוותה?האם כדאי ללכת להבדק? היה לי לפני ההריון הנוכחי הפלה טבעית בדבוע מאוד מוקדם וזה קצת הזכיר לי את הכאבים האלו... אני כן מרגישה תנועות עובר.

דתיה אשמח לדעת איזה בגדים לקנות לאחרי לידה שיוצאים מהבית חולים… הרוב צמוד אצלי ולא בא לי להרגיש שהכל לוחץ יש רעיון?

אוף אוף אוף באמת שנמאס לי. אני שבורה. בעלי רב איתי בבוקר וטוען ששיקרתי לו על משהו. זה לא קרה, אבל הוא לא מאמין לי (יש היסטוריה של פעמים שאמרתי דברים לא מדוייקים וראיתי שהוא מגיב ממש רע ונלחצתי אז הכחשתי ובסוף הודיתי שזה היה שקר. מאז מבחינתו אני שקרנית, וזו ההאשמה הראשונה שלו בכל פעם שמשהו לא מסתדר לו).  אחרי כמה שעות שלא דיברנו, הוא שלח לי הודעה ושאל אם שיקרתי שוב ואני לא רוצה להודות, כמו שהיה פעם. הפעם באמת שזה לא שקר, אבל הוא נתפס על זה ומבחינתו עד שאני לא אודה ששיקרתי הוא לא עוזב את זה. ואני לא מוכנה לשקר רק כדי להרגיע את הרוחות, בייחוד שזה מוציא אותי שוב שקרנית, והפעם באמת שלא עשיתי כלום.  אחרי קצת התכתבות הוא רשם לי שהוא מסכים להניח את זה בצד כרגע כי אני בשבוע 38, אבל מבחינתו זה שקר ואני אשלם על זה אחרי הלידה, והוא נשבע שהוא יתגרש ממני (ועוד הרבה ירידות והשפלות ושיח באמת נמוך שבאו אחרי). השיח הזה באיומים והעלבות לא מקובל עלי. לצערי הוא אמר ועשה דברים דומים בעבר, ומתוך מקום חלש העברתי לו על זה ולא שברתי את הכלים אז, וזה ממשיך לבוא ואני לא מוכנה לחיים כאלה.  אמרתי לו שזה לא מקובל עלי, ואין מה לחכות לאחרי הלידה. שמבחינתי הוא יכול לקום וללכת עכשיו. שאני לוקחת איתי ללידה רק מי שעושה לי טוב ואין בי שום רצון לחלוק את הרגע הזה איתו בנסיבות שהוא משפיל אותי ואומר שיתגרש ממני.  כרגע חזר הביתה, הפריד את המיטות ומתעלם מקיומי. זה קרה בעבר כמה פעמים, ובסוף זה תמיד נגמר בזה שאני האדם הבוגר שמתנצל על דברים שלא אמרתי, ולא מקבל אפילו סליחה בקטנה על דברים באמת נוראיים שהוא אומר לי בזמן מריבה. וממש נמאס לי מזה, אבל אני תוהה כמה אני הולכת הפעם להחזיק מעמד ככה. קשה לי נורא.  אני צריכה עוד לתפקד כל השבוע בעבודה, ויש לנו ילד קטן ומהמם בן 3 ששובר לי את הלב לחשוב כמה אנחנו פוגעים בו.  אני באמת שבורה וכבר לא יודעת מה לעשות. איך הגעתי למצב שאני על סף פירוק בית? עבדתי ככ קשה כדי להיות האשה הכי טובה ומאפשרת שיש, ואני מרגישה שאין שום הערכה לדברים הטובים שאני מביאה, שרק מחפש אותי ומחכה שאמעד ואפשל קצת כדי לדרוך עלי עוד. הצעתי בעבר טיפול זוגי, הוא כמובן טוען שאני שורש הבעיה ושהוא לא מסכים לכלום כל עוד לא טיפלתי בעצמי והשתניתי (ואני כמובן רחוקה מלהיות מושלמת, אבל החוסר רצון שלו להבין שגם הוא צד בסיפור  בלי קשר אלי, מאוד מקשה על התקדמות). תודה שהקשבתם, עוזר לי לכתוב.

מתי סיפרתם להורים על ההריון?