חייבת להתייעץ אם אפשר לשמור על שיח מכבד 🙏🏼 מאז ומתמיד יש לי קושי לישון מחוץ לבית ברמה שאפילו אצל ההורים שלי (מאז שיצאתי מהבית) אני לא הולכת לישון. אני ובעלי חילונים וההורים של בעלי דתיים. יש ציפייה מאיתנו כל שבת וחג שאנחנו בצד שלהם שנישאר כל השבת או החג. אני בכל פעם מחדש מנסה לגייס כוחות ולהישאר חיובית אבל אחרי שעוברים את הלילה בבוקר ולקראת הצהריים פשוט קשה לי, אני בקושי מסוגלת ללכת שם לשירותים, אני לא מתקלחת שם, אני לפעמים רוצה לשים ראש לנוח לראות טלוויזיה.. אני מוצאת את עצמי פשוט עם דמעות בעיניים, נהיית אפאתית. עובדת כל כך קשה במהלך השבוע שזה הזמנים שלי להיות בלי לתת דין וחשבון בלי כל הזמן ליצור נושאי שיחה. הם כולם גברים בבית אז זה לא שאני אלך שם בפיג׳מה וכו׳ באמת שלא אכפת לי ללכת לשם לערבי חג ושישי ולפעמים לחזור גם למחרת (סה״כ 30 דק נסיעה בינינו) אבל אותם זה כאילו מאכזב ובעלי עדיין במקום שלא נעים לו מולם. הוא לא ממש מצליח להבין שזה ממש יוצר לי אנטי כלפיהם וכלפי הדת והשבתות כי זה ממש מרגיש לי כפייתי שלוקחים לי את החופש.. וגם ביני לבינו זה יוצר המון מתח וויכוחים. החשש שלי הוא שאני צריכה ללדת עוד מעט ומה יהיה אחרי זה? כל שבת שניה וחג אני אצטרך לארוז את כל הבית וללכת לישון שם? אין לי כוח לזה זה פשוט גומר אותי אפילו במחשבות ממש סיוט בשבילי. אשמח לשמוע ממישהי שהייתה במצב דומה מה עשתה או איך התמודדה. תודה 🙏🏼