אז אני רוצה לשתף אתכן במשהו אישי שלי : היום בדיוק לפני שנה ב6.10 הזמנתי את כל המשפחה הקרובה אחים והורים לארוחת החג אצלי . סיפרתי להם שאני בהיריון ראשון (שבוע 8) וההתרגשות היה בשיאה נכד ראשון בדרך שמחה מטורפת חגיגה גדולה . ואז התעוררנו לאסון הכי גדול שהיה 7.10 מיום שמחה וחג ליום אבל לחץ סטרס פחד לצאת מהבית מהמרחב המוגן ולמרות זאת שכל החודשים הראשונים של ההיריון היו מלווים בחרדות סטרס לחץ אי יכולות לשמוח בשמחה הפרטית שלי עם אנשים כי כולם באבל בדיכאון ואני בלב כבד ממשיכה לתפקד כי יש לי עובר בבטן שצריך אמא שמחה אז מנסה להתנתק מהסיפורי זוועות ומכל מה שקורה סביבי כדי שהעובר לא ירגיש . והיום לא להאמין שעברה שנה המתוק שלי כבר בן חמישה חודשים גדל לו ומפתח מולי הופך להיות שובב קטן וחייכן ולא מפסיק לצחוק ולשמוח מרגישה סגירת מעגל של שמחה מהולה בעצב היום הזה מזכיר לי כלכך הרבה רגעים של שמחה ועצב