כל פעם שיוצא לי להיות אצל חברה/גיסה או לשמוע על ההתנהלות בבית בין אשה לבין בעלה אני פתאום מבינה שאני פשוט נותנת מעצמי יותר מידי ולא מקבלת כמעט כלום. אני מרגישה שבעלי חי איתי רק כדי שתהיה מי שתבשל לו, תכבס לו, תטפל לו בילדים ותכניס משכורת. אם אני מבקשת ממנו משהו לקנות הוא עושה עליי פוזות. כל היום מתלונן ומקטר. על הבלאגן, על הילדים. דורש ממני לעבוד משרה מלאה ולא עוזר בבית. מאז שאני אמא (כמעט 10 שנים) בחיים לא קרה מצב שאני ישנה צהריים והוא שומר על הילדים. גם שאני חולה למשל, לא היה בחיים מצב שאני נחתי במיטה והוא החליף אותי. גם אחרי לידות. הוא מתנהג כאילו אני לא בן אדם ואין לי צרכים. רק הצרכים שלו מעניינים. נמאס לי ממנו ואני לא רוצה לפרק באמת יש לי רצון לשקם. הבעיה שאמא שלו כל כך הרעילה אותו עליי סתם אז הוא פשוט חי בסרט. כל פעם הייתה אומרת לו אשתך עצלנית. מה הבעיה שלה לגדל ילדים לבד גם אנחנו גידלנו לבד, לא ביקשנו עזרה מהבעל (היא רק שכחה לציין שהיא לא עבדה ואני משרה מלאה. יחי ההבדל הקטן.) אבל מה זה משנה בעלי אכל את כל הרעל שהיא האכילה אותו ופשוט היחסים והאהבה בינינו הלכה ונגמרה עם השנים. אני יודעת שטיפול זוגי יכול בהחלט לעזור כי הוא אולי יבין שהוא חי בסרט אבל הוא לא מוכן בשום אופן ללכת.