היי חייבת לשתף.. מרגישה מאוד חנוקה רגשית.. לפני ההריון היה לי גוף של דוגמנית באמת וגם שיער ארוך ופנים יפות ב"ה באמת מה שנקרא הרגשתי שלא חסר לי כלום! פתאום הגיע ההריון וממש המיט עליי סוג של אסון כל הגוף מתיחות לא בקטנה אלא ברמה היסטרית ומזעזעת ואני אחת שמאוד חשוב לי החיצוני ומטפחת בכל דרך אפשרית..(כאילו היה לי קצת פצעים לקחתי רקוטן קצת שיער לייזר ומשחות וקרמים ושמנים ספורט בקיצור כל דבר ישר מטפלת) עכשיו אני בטראומה של החיים כאילו באמת לא יודעת מאיפה להתחיל עם זה ששמנתי ההריון כמעט 20 קילו ולא יכולה לעשות כפיפות כמו שהייתי רגילה כי אני אחרי קיסרי ומרגישה זוועה עם עצמי כאילו באמת עד ההריון הרגשתי הכי יפה והכי טוב עם עצמי בכיתה בין בבריכה כאילו לא היו לי בעיות עם בגדים הכל היה יושב מושלם..ועכשיו כאילו נולדה לי משהי חששה ומציאות חדשה מאוד קשה.. שלא תטעו אני כל הזמן אומרת תודה אלוקים על הבייבי שנתת לי ומשתדלת להודות על הטוב כי באמת יש הרבה טוב ואני גם לא כזאת שאוהבת להתמקד בשלילי הבעיה שפה זה קרה פתאום ולא רק שההריון והלידה היו טראומטיים ועד שהצלחתי קצת להתאושש אני מגלה שהגוף שלי פשוט נראה הזוי ולא יפה..וכמובן התיסכול הכי גדול שלא באלי כל היום לבכות ליד בעלי ולומר לו כמה שזה קשה לי להתרגל לזה כי זה רק יוריד ואני פשוט עם עצמי נכנסת למקלחת ובוכה את החיים😭😭 בעיקר כי אני יודעת שאין לי כ"כ הרבה איך לשנות את המצב ורק להשלים איתו וזה עוד יותר קשה שבכזה גיל כבר להראות ככה.. פרקתי😔

לפעמים מרגישה שלא מסוגלת לשמוח מההריון כי בעלי ואני חברים כאלה טובים וכל כך כיף לנו בלבד שלנו, אנחנו מחוברים מאוד והוא החבר הכי טוב שהיה לי בחיים פץאום שייכנס עוד מישהו לקשר הזה, שתמיד יהיה שם, שלא נוכל יותר להיות ב"האנימון" שלנו (שנמשך כבר עשור וכיף לנו חח) מרגיש לי מוזר מפצדת שכל הדינמיקה תשתנה שאתבייש לעשות דברים לידו כמו למשל פתאום להדביק לבעלי נשיקות ולהגיד לו דברים טיפשיים שרגילים להגיד אוף

באיזה שבוע הכנתן תיק ללידה ?והאם שמתן שם בגד לתינוק וכפפות ומגבונים??

למישהי יש או הייתה שלייה קדמית אחרי ניתוח קיסרי? הכל עבר בשלום? האם זה קשור איכשהו לשליה נעוצה?