בדיוק הרדמתי את הבן שלי אחרי שלא רצה להירדם ועדה לנו את המוות. תחילת הריון שני שמשפיע עליי ממש ,גם כאבי גב שלא היו לי ,עצבנות ועייפות תמידית. לא חשבתי שיהיה לי ככה קשה לשלב את זה עם הבן שלי שאנרגטי ולא יושב לרגע. החג הזה הרגשתי אמא גרועה ,בלי כוחות ,אמא שמביאה יותר מדיי זמן מסך וקצרה בסבלנות. פתאום התגנבה למוחי מחשבה שאולי ההריון הזה קרה מהר מדיי ,למרות שהיה מתוכנן כל הריון שלנו זה. ivf אז בקלות זה לא בא . רוצה לתת את המקסימום שלי לילד שלי לילד שיבוא ומרגישה בקריסה. בעלי מנסה לעזור אבל גם עליו רק מוציאה עצבים ורק אומרת כמה זה לא מספיק. אחרי יום לא פשוט בכלל קמה מחר לחזרה לשגרה עד כמה שניתן עם המלחמה הזו אופטימיות שתמיד מאפיינת אותי. מחר אהיה אמא יותר טובה ,אישה יותר טובה כרגע אני סתם בן אדם עייף מאוד עם המון רגשות אשם . זהו רק רציתי לפרוק .