כן מאמי אני כמוך, ילד בן ארבע וחצי ותינוקת בת חודשיים. קשה לא פשוט וזה בסדר להרגיש חרטה .. בסוף מה שעוזר לי זה לנוח שנץ שעה לאכול.. תעשי תורות עם בעלך כדי למצוא לעצמך מנוחה ותחזרי אליהן עם קצת יותר כוח

ולא לשכוח שזה זמני, הם יגדלו ויהניה לך יותר זמן לנשום.. אני עברתי טיפולים וחכתי הרבה מאוד זמן לקטנה אז כשקשה משתדלת להזכיר לעצמי אך חיכיתי לה .

אני בדיוק במצבך ממש משתדלת לבנות לנו לו״ז ככה הימים יותר מסודרים מנסים לסדר בנינו ככה שלכל אחד יהיה טיפה זמן לנוח / או לפחות להיות לבד לחצי שעה כדי להתאפס כשיש לו״ז גם אם זה בוקר בבית, להיפגש עם חברים בצהריים וגינה אחהצ זה מסדר ומעביר את היום יותר בטוב אני ממש משתדלת לא לצלול למחשבות של תסכול כדי לא להישבר ובעיקר זוכרת מהגדולה שלי שהכללל עובר!!!!

אני גם זוכרת שהכל עובר אבל העניין הוא שפתאום צריך להעתסק עם שניים ואחת בכורה שהיא קנאית וצריך לתפעל את שניהם