מבינה את התחושה שלך. בהתחלה לא שחררתי את הילד בכלל, לאף אחד. ואחר כך כשהתחלתי לשחרר הייתי לוקחת אותו ברגע שהחלטתי שזהו. אני אמא שלו ואם אני מרגישה לא בנוח עם משהו אז אפתור את זה. מבחינת הכבוד, חמותי בסופו של דבר הבינה את התחושה שלי וזרמה. יש כאלה שלא יבינו ויגיבו קצת אחרת.. היום הילד בן שנתיים וחצי, ואני מנצלת כל רגע של שקט שמאפשרים לי 😅 וגם אצלנו זה 'אויש הוא בדיוק כמוני, אויש הוא בדיוק כמו הצד שלנו במשפחה, אויש ואויש ואויש' שזה עדיין מחרפן אותי אבל אני מתעלמת לרוב או עונה גם אצלנו זה ככה וככה בצורה מכבדת.. מה שעזר מבחינת תחושת הכבוד לחמות והתחושה האישית שלי זה הבעל. הסברתי לו שלפעמים אני לט מרגישה בנוח עם דברים מסויימים ופה בעצם הוא המתווך בסיטואציות כאלה. זה שהיה עוזר לי למשל לקחת את הילד כשהרגשתי שהוא יותר מידי זמן אצל חמותי על הידיים וזה שעשה את רוב הדיבור ככה שלא יצא מצב שיצאתי חסרת כבוד או 'רכושנית'

מאמא תודה על התגובה🙏 העניין הוא שאני באה לקחת אותה היא ממש מסרבת לבוא אליי ואז אני צריכה להכריח אותה אז אני פשוט מוותרת. מרגישה מאוד מושפלת מהסיטואציה ואני חלילה לא רוצה להתחיל לעשות ליד הילדה את הריגשי הזה. אני פשוט מרגישה שכל כך נתתי לחמתי ולא הצבתי גבולות למרות שתמיד הרגשתי שהיא מגזימה ומתבלבלת ועכשיו אני מכה על זה. לא יודעת איך להכיל את זה.. מפחדת מהיום שהיא ממש תתחיל לדבר ותגיד באופן מפורש שהיא מעדיפה אותה.

בת כמה התינוקת שלך?

שנה וארבעה חודשים