אני פשוט שונאת את בעלי. יש לו בעיות עצבים ועם הזמן זה רק מחמיר והוא גם לא רוצה ללכת לטפל בזה בטענה ש ״זה לא באמת עוזר״ למרות שלא ניסה. יש לי המון התקפי חרדה ועם האזעקות והטילים זה רק מתגבר ועם כמה שניסיתי לדבר איתו ולהסביר לו מה לעשות כשאני במצב כזה הוא פשוט לא מקשיב. אתמול הייתי באמצע התקף חרדה בגלל כל האזעקות ובנתיים הילדה הייתה איתו הוא ביקש טטרה פעם ראשונה אמרתי שעוד מעט למרות שהוא ראה שאני באמצע התקף (והיה לידו טטרה גם) פעם שנייה הוא פשוט קם בעצבים ומשך חזק את המגירה של השידת החתלה ופשוט שבר אותה. אנחנו במינוס והמצב הכספי לא משהו, אני עדיין בחופשת לידה ולא יכולה לחזור לעבוד, הוא לא לוקח על עצמו עבודה מלאה ככה שאין לנו כסף לקנות עוד שידת החתלה, כרגע כל הבגדים וכל הדברים שלה נמצאים על כיסאות וזהו זה המצב. נמאס לי כבר שכל עצבים שלו הוא חייב לשבור משהו אחר. פעם אחת הוא שבר את הדלת של המטבח של אחד הארונות (ואנחנו גרים בשכירות) פעם אחת שבר את הדלת של השירותים, שבר את המנעול של החדר. אני גם לא יודעת מה לעשות איתו אני כלכך מתוסכלת מזה..
הריון ולידההריון ולידה
💬6 תגובות

תגובות (6)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 בספטמבר 2024 בשעה 07:26
שתבינו אפילו נקיון אני לא יכולה לעשות בבית , היא כל היום רוצה ידיים, והוא לא מוכן לשמור עליה יותר מעשר דקות, המקלחת שלי לא ראויה שיתקלחו בה הכיור שלי מפוצץ כלים יש לי בגדים במכונת כביסה שכבר יומיים שם ובטח הסריחו בטירוף כבר אין לי איפה לשבת על הספה, פשוט רוצה להתאבד ולהיעלם מהעולם הזה כי גם ככה לאף אחד לא יהיה אכפת ואף אחד לא באמת ישים לב
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 בספטמבר 2024 בשעה 07:38
היי נשמע שאת בסיטואציה מאוד קשה ולא נעימה. יש את עמותת ער"ן שאפשר לפנות אליהם בצורה אנונימית 24/7. בבקשה תתקשרי ותדברי איתם:1201 אולי שיחה איתם תעזור.

רוצה לראות תגובות נוספות?

הורידי את אפליקציית פורטי לצפייה בכל התגובות

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

סיפור לידה! ביום שבת עלינו למיון בגלל ירידה בתנועות עובר.. למרות שכבר הרגשתי אותו מספר פעמים בדרך למיון, הייתי לחוצה כי בבית לא הרגשתי אותו כמה שעות טובות והעדפתי שיבדקו וישחררו אותי מאשר לפספס משהו. אז שבוע 39+4 ואני במיון עם בעלי, עושים מוניטור, לא יוצא מזהיר, רופא רואה אותי ואומר שמעדיף לא לזרז, מציע בדיקת פתיחה- 1.5 כמעט 2… שאל אם אני רוצה ללדת, החלטנו על סטריפינג, מוניטור נוסף ואז הביתה… גם המוניטור השני לא היה משהו אז הרופא ביקש בדיקה פיזית שוב, פתיחה 2.5- ״אז למה לא בלון? ואם כבר בלון, קחי כפול עד 5 בצהריים את בחדר לידה״ מוכת הלם, אני מסכימה כי בתכלס זה לבוא עוד יומיים או ללדת עכשיו וגם ככה עם האטות דופק בכל פעם שיש צער.. מתייעצת עם בעלי והולכים על זה. מאשפזים, לוקחים לי בדיקות שמים לי בלון כפול… עולה למיון נשים, הולכת המון, בלון נופל, קוראת לרופאה שמסכימה שבאמת נפלו הבלונים הנחמדים ואני ממתינה לחדר לידה עם בילי וחמי. פתאום אחת האחיות נכנסת עם עוד אחת בטלפון. הפנויה שואלת אם אני מעוניינת באפידורל, ואני צועקת לה בביטחון ״כן ברור״. בשניה, שבטלפון, אומרת ״כן את לא יכולה״ משהו בבדיקות דם לא תקין בגלל שפעת קשה ממש שהייתה לי בשבוע הקודם. מנסה לעכל שאין אפידורל, שתי החלופות האחרות לאילחוש מסכנות או אותי או את העובר.. אז על הדרך עד לחדר לידה (ויש דרך ארוכה עם רכב של בית הולים) אני מנסה להבשיל עם הרעיון של לידה בלי טישטוש… מגיעה לחדר לידה, לוקחים את כל הבדיקות שוב ליתר בטחון, מבינה שבאמת אין סיכוי ואז מתפתח עניין בחדר לידי. המיילדת יוצאת לעזור שם, ומאז בעצם נעלמת עד משמרת הבאה (הבחורה בסוף עלתה שם לניתוח)… אז ככה אני ממתינה עם צירים קלילים בחדר לידה, פתיחה 4 כבר 3 שעות בערך.. נכנסת מיילדת חדשה, פוקעת לי מים, והכאבים שה׳ ישמור! בבדיקה, פתיחה 4 וחצי. המיילדת מציעה לי להיכנס לשטוף את עצמי בקצרה עד שהיא תביא מוניטור ניידת אבל מזרז את כי המוניטור לא יפה, עם האטות דופק במקביל לצירים, אמרתי סבבה ירדתי מהמיטה בעלי מרטיב אותי במים חמימים במקלחת ל2 דקות של סבל אטומי, אני צועקת למיילדת ״טוב לא רוצה טבעי תביאי לי משהו לכאבים עכשיו״ היא מנסה לדרבן אותי לחזור למיטה אני מנסה להקשיב לה,מגיעה למיטה ולא מצליחה להרים רגל נוספת למעלה. בתנוחת דוגי יפה עם התחת פתוח לכיוון הכניסה לחדר כשבעלי והיא מאחורי אני צורחת על המיטה… נכנסת אחראית משמרת ומציעה לבדוק פתיחה שוב על סמך הכאבים שלי.. פתיחה 8 וחצי! תוך איזה 3 דקות מקלחת! צועקת על בעלי ״אמא שלי״ הוא מצלצל להגיד לה לבוא, אני נשכבת להתחיל ללחוץ, לחיצה ראשונה-צרחות לחיצה שניה- צרחות ושומעת ״יש לו קורד מסביב לצוואר״ מבינה שהקטנצ׳יק לא מצליח לנשום כמו שצריך, ובאמוק של החיים, לחיצה שלישית והוא יוצא ממני כמו מתוך תותח! לידה פעילה התחילה מפתיחה 8 וחצי בשעה 23:04, והסתיימה ב 23:08 בערב שבת עם התינוק הכי מבורך ומושלם שיכולתי לדמיין! לא הספיקו להשתמש בשמן שקדים שקניתי, ילדתי בלי תפרים, בלי קרעים, בלי אפידורל ובלי הכנס מוקדמת שזה מה שאני הולכת לעבור בערב שישי, ואני מברכת על כל דקה של קושי, פחד, סבל, עונג, ועל כל הרגעים המצחיקים (והיו המון) בין לבין. כי אם לא הייתי הופכת אותם לצחוק, כנראה שהייתי בוכה😅 בעלי היקר והמושלם אומנם לא כאן בפורטי אבל הוא הפרטנר המושלם ותודה לאל שהוא היה איתי ולא זז ממני עד הסוף!
הריון ולידההריון ולידה
💬24 תגובות❤️4 אהבה👍55 לייקים