אוף ממש קשה לי עם אמא שלי. אנחנו ארבע ילדים לכולם יש ילדים משלהם. האחים שלי מקבלים ממנה המון עזרה ואצלי זה פעם באף פעם. גם שאני מבקשת. למדתי לא לצפות ואשכרה עדיין מתאכזבת. עכשיו, שלא תחשבו שמדובר במוכי גורל מסכנים. מדובר בשלושה עובדי הייטק שמרוויחים יפה מאוד ומחזיקים מליונים. עם ילד אחד כל אחד (לי יש שלושה) שאף אחד לא היה במילואים או משהו.(בעלי בשנה האחרונה בלי סוף במילואים) היום אמא שלי הודיעה שהיא שומרת על הבן של אחי כל השבוע ועל הדרך עושה לו גמילה כי אחי ״אין לו סבלנות לזה״ (מה?) אותו סיפור היה עם אחותי הגדולה. אשכרה בזמנו עם ילד ראשון שאלתי אותה איך גומלים היא אמרה לי -אין לי מושג אמא עשתה את זה בשבילנו בחופש הגדול שאנחנו ישבנו עבדנו כי זה הגעיל אותנו להתעסק בזה. עכשיו יש את הבלאגן הביטחוני אני מתזזת בין שלושה ומנסה גם לעבוד תוך כדי כי כמובן שבעלי הלך למילואים ויכולה לחלום על עזרה ממנה. אשכרה אמרה לי - אבל את מסתדרת. אף אחד מהאחים שלי לא חשב להוריד אחוזי משרה שנולדו הילדים כי אמא שלי סגרה להם את כל החורים ולי לא הייתה ברירה אלא למצוא משהו פחות אינטנסיבי אמרתי לעצמי שיותר אני לא מתאכזבת ממנה כבר לפני שנתיים. ועדיין כל פעם זה חץ בלב שלכולם היא תמיד מוכנה לתת גיבוי ולי לא
מדברים על הכלמדברים על הכל
💬3 תגובות❤️1 אהבה😢1 עצב

תגובות (3)

משתמשת פורטי
משתמשת פורטי25 בספטמבר 2024 בשעה 10:37
מבינה אותך זה נשמע ממש מתסכל... אולי היא מרגישה שאת עצמאית ואמא מעולה ועל אחים שלך מרגישה שהם פחות ?
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי25 בספטמבר 2024 בשעה 10:39
ההרגשה שלך מובנית מאוד מאוד! פעם הייתה לי סיטואציה ממש לא נעימה עם חמותי, אפשר היה לומר שהייתי צודקת ב100% שהיא הייתה לא בסדר המטפלת שלי אמרה לי משפט אחד של "אף אחד לא חייב לך כלום בעולם הזה" מאז אני מסתובבת עם זה תמיד תמיד תמיד וזה לאט לאט מחלחל עמוק אולי אםילו עדיף בשבילך שלא תתענייני כדי שלא תדעי וככה פחות תתאכזבי
משתמשת פורטי
משתמשת פורטי29 בספטמבר 2024 בשעה 13:56
סבתא שלי גידלה אותי 8 שנים בזמן שאמא שלי עבדה ועשתה את החיים שלה, סבא וסבתא הם לא ישות נפרדת והם כן חייבים באיזשהו אופן כי את הבת שלהם והם אחראים עלייך, ואם אפשר להקל אז למה לא. נראה לי שלא נעים לך להציף את זה מולה… הייתי מדברת איתה על זה.

פוסטים נוספים שיכולים לעניין אותך

הבנתי עד כמה לבעלי לא אכפת מהרגשות שלי ואני פשוט שבורה נפשית אני מדברת עם בעלי מתחננת שיהיה איתי שנצא לדייט שיהיה איתי ועם הילדה שיקדיש זמן בשבילי(!) שיהיה לנו זמן איכות שנעשה יחסי מין כי אני מתגעגעת למגע שלו והוא? מנפנף אותי אומר לי ״תמצאי תעסוקה את משועממת״ אני משועממת כי אני רוצה להיות עם בעלי? עם הגבר שהתחתנתי? הבן אדם מבלה את רוב הזמן שלו במחשב עם חברים הולך לישון בלפנות בוקר שתבינו שאני הולכת לישון לבד וקמה לבד אני לבד פשוט לבד העיקר אם מפריע לי משהו הוא אומר תמיד לדבר איתו אבל כשאני מדברת איתו הוא תמיד אומר ״כןכןכן אני אעשה ככה וככה ובשבילך הכל אל תבכי וכו״ ובפועל? אני מבינה כמה זה לא באמת משנה לו כי אולי זה עובד ליום/יומיים וזהו זה חוזר לעצמו שוב. אני רושמת את זה כבר מרוקנת, אין לי כוח לבכות יותר ואין לי כוח לחשוב כבר אני כל היום בבית מסתגרת בחדר אפילו המשפחה שלי לא רוצה לעודד אותי אני מרגישה שאני קןרסת נפשית וזה לא יחזיק מעמד עוד הרבה זמן. זה לא היה ככה. רק בזמן האחרון הוא פשוט התחיל להיות אובססיבי למחשב ולחברים שלו. ואני? אני בודדה. אתמול הוא שאל אותי אם אני רוצה בבוקר לצאת לבית קפה, אמרתי כן אבל נחשו מה??? הבן אדם שיחק עד הבוקר ו״שכח״ . אני באמת לא מבינה האם זה בקשה גדולה מידיי? לבקש ממנו שיהיה איתי? שיתן לנו זמן ביחד אני סהכ רוצה את הגבר שהתחתנתי איתו
זוגיותזוגיות
💬9 תגובות