פורקת פה ילדתי לפני כחודשיים וכל כך מתגעגעת לזוגיות שהייתה לפני שהתינוק נולד שלא תטעו אני אוהבת את הילד שלי יותר מכל דבר אחר אבל ככל שעוברים הימים העייפות שלי מרקיעה שחקים העצבים גוברים הרעב גם משחק שם תפקיד ראשי הפכתי לחסרת סבלנות אמא טריה ועיייפההההה ככל שעברו הימים בעלי מגיע הביתה כמה שיותר מאוחר וכמה שיותר יוצא מהבית ובבית הוא נהיה חסר סבלנות על קוצים מסתובב סביב עצמו ומחפש את הדרך החוצה לא, שלא תחשבו חלילה שהוא אמר את זה אבל כל הגוף שלו צעק אני לא רוצה לבוא הביתה לא כיף לי פה ככה יוצא שאני יותר ויותר שעות כבולה לבית עם התינוק שגוזל לי את כל הזמן לאט לאט נמוגה הדמות שלי כאשה, כאדם לתוך דמות אחת ששואבת את כולי לאימהות אני רק אמא וזה עצוב וזה מרוקן וזה משאיר אותי בלי אנרגיות ומעגל הקסמים הזה ממשיך אני נהיית עוד יותר עייפה ועצבנית כי אני יותר שעות לבד עם התינוק ואז בעלי עוד יותר ממעט להיות בבית ולי נגמר הכוח נהיה לי משעמם בנשמה והייתי עסוקה נון סטופ בטיפול בקטן ובשנייה שהוא ישן יש גם את הבית שזועק לעזרה והתואר שלי שלא נגמר והכל יחד מוחץ לי את הנשמה כי זה לא החיים שאני רוצה אני מרגישה לבד, אני מרגישה בודדה עצובה חלשה אני רוצה שהזוגיות שלנו תחזור למה שהייתה שיהיה לנו טוב ביחד ושלא נתעצבן אחד על השניה בגלל החיים שנהיו לנו